בית המקדש

חורבן בית המקדש הוא לא רק סיפור מהעבר של עם ישראל. הוא גם הזדמנות לדבר עם הילדים בגובה העיניים על כאב, אובדן והתחלה חדשה. כל תעשו את זה נכון ותעניקו להם כלים לחוסן נפשי

לאחר מצור של כ-19 יום, כבשו הכוחות המשותפים את ירושלים בשנת 614. לראשונה מזה מאות שנים שלטו יהודים בעיר הקדושה, ולו לזמן קצר. תקוות משיחיות התעוררו, ורבים האמינו שזהו הצעד הראשון לבניית בית המקדש השלישי, חלום שנראה קרוב מתמיד

במשך שנים הקדישו היהודים את מיטב כספם וזהבם אל בית המקדש, כך שבבית המקדש היו אוצרות עצומים, כלי זהב וכסף בכמויות חסרות תקדים. לאן נעלמו כל האוצרות האלו?

במקור היה בין העיר ירושלים להר הבית גיא עמוק כל כך, עד שגם רחבת הכותל, שנחפרה מטרים רבים לעומק, עדיין לא הגיעה אל תחתיתו המקורית. כיצד, אם כן, עלו אבותינו מהעיר ירושלים אל הר הבית?

מצוות פסח שני לא ניתנה לכתחילה ע"י הקב"ה, אלא התווספה רק לאחר תביעתם של יהודים. ניתן ללמוד מכך שני דברים חשובים מאד לעבודת השם שלנו

כאשר חלה טיטוס את חוליו המפורסם, שממנו מת בגיל צעיר, ציווה דומיטיאנוס לסגרו בחדר כדי שימות כבר, בידעו כי הוא הקיסר הבא

הרמב"ם על הציפייה למלך המשיח: "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו..."

בהודעה לקיסר נופחו הדברים כאילו היהודים מתנגדים לקיסר ולשלטון הרומאי בכלל, ורוצים להילחם בו, בעוד היהודים לא עשו אלא את חובתם לפי ההלכה: אסור לקיים עבודה זרה בארץ ישראל

"בניסן נגאלו. יכול להיות שהחודש בונים את בית המקדש": ינון מגל באיחולי גאולה לכבוד חודש ניסן