המסרים איתם אנו ממשיכים אחרי פסח שני

בזמן בית המקדש, עם ישראל הקריבו את קורבן הפסח ביום י"ד בניסן, ערב פסח. בהקרבת קורבן זה היו מחויבים גם גברים וגם נשים.

אנשים שהיו טמאים ולא יכלו לעלות לבית המקדש לפני סיום זמן טהרתם, כגון זב, מצורע ויולדת, וכן אנשים שלא הספיקו להגיע לבית המקדש עד י"ד בניסן, לא יכלו להקריב את קורבן הפסח במועדו. קבוצת אנשים שלא יכלה להקריב את קורבן הפסח במועדו, פנתה למשה רבנו וטענה "למה נגרע"? גם אנו רוצים להקריב את קורבן הפסח.

משה רבנו פנה לקב"ה, אשר נתן בעקבות זאת את המצווה של פסח שני, שהיא אחת מתרי"ג מצוות. מי שלא יכל להקריב את קורבן הפסח במועדו, קיבל הזדמנות נוספת להקריב קורבנו בפסח שני, שחל בתאריך י"ד באייר.

מצוות פסח שני לא ניתנה לכתחילה ע"י הקב"ה, אלא התווספה רק לאחר תביעתם של יהודים!

ניתן ללמוד מכך 2 דברים חשובים מאד לעבודת השם שלנו –

1. יש לנו יכולת להשפיע על המציאות ולהיות שותפים לקב"ה! כל יהודי יכול לפנות בתפילה ובבקשה ואף בטענה לקב"ה, והוא יכול להשפיע! לכל יהודי יש נשמה אלוקית שהיא חלק מהקב"ה, ויש לו שותפות עם הקב"ה ביצירת המציאות. בעקבות טענתם של יהודים, הקב"ה נתן תוספת של מצווה בתורה!

ניתן ללמוד מכך שהקב"ה ממתין ומצפה לכך שיהודים יתבעו את הגאולה. הדרישה והתביעה מצד עם ישראל שתגיע הגאולה משפיעה על המציאות ומזרזת את הגאולה. עלינו לבקש מהקב"ה שנזכה לחיות בגאולה בגוף זה הגשמי, ולראות את בית המקדש בעיניים שלנו, הגשמיות! לבקש לקיים את כל המצוות שאותן ניתן לקיים רק בזמן בית המקדש. וכמאמר חז"ל במדרש שמואל: "אין ישראל נגאלין עד שיתבעו מלכות שמיים ומלכות בית דוד ובית המקדש".

2. פסח שני מלמד אותנו שתמיד יש הזדמנות נוספת. פסח שני מלמד אותנו על תקווה ועל הכוח שיש בנו ליצור מציאות טובה יותר – גם הטמא וגם הרחוק יכולים לתקן.

הרבי מליובאוויטש אמר: "עניינו של פסח שני הוא שאין דבר אבוד, תמיד ניתן לתקן".

בפסח שני אין אומרים תחנון, ונוהגים לאכול בו מצה. מצה עבודת יד שנאפתה לשם מצווה היא מאכל מיוחד שאין כמותו, שילוב של מאכל גשמי עם תכונות רוחניות, והיא מכונה בזוהר הקדוש "מיכלא דאסוותא (מאכל הרפואה) ו"מיכלא דמהימנותא" (מאכל האמונה).