היסטוריה וארכיאולוגיה
סיפורו של העופל: כך עלו אבותינו לבית המקדש לפני כ-2000 שנה
במקור היה בין העיר ירושלים להר הבית גיא עמוק כל כך, עד שגם רחבת הכותל, שנחפרה מטרים רבים לעומק, עדיין לא הגיעה אל תחתיתו המקורית. כיצד, אם כן, עלו אבותינו מהעיר ירושלים אל הר הבית?
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ' אייר התשפ"ה

ההולכים משער האשפות לכיוון הכניסה אל הכותל המערבי יכולים להבחין בדרכם במוצגים ארכיאולוגיים רבים הנמצאים לימינם, בשטח המכונה כיום "הגן הארכיאולוגי מרכז דוידסון".
אך לא רבים מהם מודעים למשמעות של האבנים הניצבות שם, לכך שהאבנים הדוממות הללו מהוות עדות מרגשת ומרתקת לחיים היהודיים שפיעמו במקום בתקופת בית שני.
בית המקדש היה ניצב על הר גבוה, הלא הוא הר הבית. ירושלים של זמן הבית ניצבה גם היא על הר גבוה, הממוקם ממערב להר הבית, הלא הוא ההר המכונה הר ציון, שעליו ניצבים כיום הרובע היהודי והרובע הארמני של ירושלים העתיקה.
ביניהם, לרגליו של הכותל המערבי, שכן גיא גדול ועמוק. הגיא, שהיה מכונה בפי הרומאים "הטירופיאון", חצה את ירושלים מצד לצד - משער שכם שבצפון, לאורך התוואי שבו חוצה היום רחוב הגיא את הרובע המוסלמי, דרך רחבת הכותל כיום, ואחריה רחבת עזרת ישראל, עד שיצא מירושלים דרומה סמוך לשער האשפות.
בימינו, רחוב הגיא כבר איננו גיא עמוק כל כך, זאת כיוון שבחורבן ירושלים נגרפו חורבות ירושלים אל תוך הגיא והתכסו בחול. בהמשך נבנו עליהם שוב בתים, ושוב הם נחרבו, כך שהגיא הלך וגבה. אבל במקור היה בין העיר ירושלים להר הבית גיא עמוק כל כך, עד שגם רחבת הכותל, שנחפרה מטרים רבים לעומק, עדיין לא הגיעה אל תחתיתו המקורית.
כיצד, אם כן, עלו אבותינו מן העיר ירושלים אל הר הבית? איך עלו אלפי עולי הרגלים, המלווים בבהמות רבות להקרבה, מן הגיא העמוק כל כך אל רחבת הר הבית, המתנשאת עשרות מטרים מעליו?
אכן, ישנו גשר אחד המגשר מעל העמק, ומחבר בין העיר ירושלים לבין הר הבית. גשר זה קיים עד ימינו, וניתן עדיין לראות את הקשת האדירה המקורית העומדת בבסיסו של הגשר הזה. אם ניכנס אל תוך מנהרת התפילה הקיימת בדרום רחבת הכותל, לקראת סוף המנהרה נוכל להבחין בקשת עצומה המתנשאת מתוך אבני הכותל עצמן. קשת זו מכונה קשת וילסון, ומעליה עובר הגשר המקשר בין העיר לבין הר הבית.
גשר זה נבנה כדי להוות מעבר ישיר מארמונו של הורדוס, ששכן באזור שבו נמצא מגדל דוד כיום, אל הר הבית, בדרך שנקראת כיום "דרך השוק", ישירות אל שער השלשלת.
אך הגשר לא הגיע אל הכניסה המרכזית של הר הבית. הוא הגיע אל מאחורי קודש הקודשים, מקום שלא היה פתח הכניסה הראשי שבו השתמשו עולי הרגלים.
המשנה במסכת מידות אומרת: חמשה שערים היו להר הבית: שני שערי חולדה מן הדרום, משמשין כניסה ויציאה. מפרש רבי עובדיה מברטנורא: שבהן היו נכנסין ויוצאים להר הבית. הכניסה המרכזית של הר הבית הייתה דווקא משני השערים שהיו בכותל הדרומי.
כיצד הגיעו אבותינו אל אותם השערים? האם אנחנו יכולים לשחזר את דרכם של עולי הרגלים אל בית המקדש?

כאן מגיע תפקידו של הגן הארכיאולוגי. הוא מספר לנו את סיפורם של עולי הרגלים, שלב אחרי שלב, בדרכם לראות את פני ה'.
בשטח הגן חפרו החוקרים למרגלות הכותל עד לחשיפת פני הגיא, כפי שהיו בזמן בית המקדש. בדרך זו נחשף לפנינו סיפורה של הדרך שבה הלכו אבותינו בעלותם אל המקדש.
בשלב הראשון ירדו עולי הרגלים מן העיר אל הגיא, כפי שאנו יורדים אל רחבת הכותל.
בתחתית הגיא נוכל לראות רחוב מרוצף אבנים מקוריות, שנמתח למרגלות הכותל המערבי. על אבנים אלו צעדו אבותינו ברטט ובהתרגשות בדרכם אל הכותל הדרומי, אל שערי בית המקדש.
מצידם השמאלי של הצועדים מתנשא הכותל המערבי. ואילו לימינם עומד עד ימינו קיר אבנים איתנות, שבתוכו שלוש גומחות, ששימשו כחנויות לממכר צרכיהם של עולי הרגלים: בהמות, שמנים וסלתות. באחת החנויות ניתן לראות חציבה בקיר שיצרה באבן צורת טבעת. טבעת זו נועדה לקשור אליה את הבהמות העומדות להימכר לצרכי הקורבנות.
לפני תחילת החנויות ניתן לראות גרם מדרגות, שהעולה אל החצר שמאחורי קיר החנויות. בחצר זו ניתן לראות יותר מעשרה מקוואות טהרה, שבהם טבלו אלפי העולים בדרכם אל הר הבית.
אחר כך המשיכו העולים בדרכם, כשהם טהורים ומזומנים, ובידיהם כל צרכי הקורבנות, עד שהגיעו לפינת הכותל הדרומי. הם פנו שמאלה, והתחילו לפסוע על הרחוב המתמשך לאורכו של הכותל הדרומי (אזור זה לא נחפר עד תחתיתו, מחמת שרידים צלבניים ומוסלמים שנמצאים בו).
הצועדים הלכו לאורך הכותל הדרומי, עד שהגיעו אל העופל.
העופל הוא השם שבו מכונה בספר נחמיה ובספר דברי הימים האזור שמדרום להר הבית. באזור זה, צלע ההר איננו זקוף כמו במזרח ומערב, אלא ישנה עלייה מתונה של סלע ההר, מעיר דוד, שנמצאת מתחת להר הבית מדרום (מה שנקרא כיום כפר השילוח – סילוואן), עד לגובה רחבת הר הבית, וכך ניתן היה להעפיל דרכו אל שערי המקדש.
על גבי העופל קיימות עד היום המדרגות המקוריות מזמן בית המקדש. מדרגות אלו מטפסות מברכת השילוח, שנמצאת בנקודה הנמוכה ביותר בתחתית עיר דוד, ועד לשערי הר הבית הדרומיים.
עולי הרגל המגיעים מן הרחוב המערבי היו מתחברים אל המדרגות הללו באמצעם, ודרכם היו מעפילים אל שערי חולדה, שאת מקומם ניתן לראות במקום שבו מסתיימות המדרגות בכותל הדרומי.
בכל יום מימי חג הסוכות היו יורדים כל עם ישראל בשירה וריקודים מן העזרה אל בריכת השילוח, על גבי מדרגות אלו ממש, בשביל לשאוב מים למצוות ניסוך המים, ואחר כך היו מעלים אותם במדרגות אל תוך העזרה (מתחת לכפר סילוואן נחפרה מנהרה, שחושפת את המדרגות למלוא אורכן, עד בריכת השילוח).
אם נשוב אל הרחוב שבתחתית הכותל המערבי, ונדלג מתקופת בניית הרחוב כמאה שנה קדימה, אל תקופת המצור שלפני החורבן, נוכל לדמיין את תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי כשהם פוסעים על אבני הרחוב המערבי, בעודם סוחבים את רבם בתוך ארון מתים כדי לחלץ אותו מידיהם של הקנאים, ולהביאו אל מחנהו של אספסיינוס שניצב בראש הר הזיתים, כפי שמסופר בגמרא.
גם את החורבן עצמו ניתן לראות על גבי הרחוב. הרחוב כולו זרוע באבנים גדולות שהושלכו בשעת החורבן מראשו של הכותל המערבי, כאשר פרצו הרומאים להר הבית.
בין האבנים ניתן למצוא את האבן הפינתית, זו שעמדה בראש הכותל בפינה הדרום-מערבית, ועליה נמצאו חרוטות המילים: "בית התקיעה".
באבן זו נחקק שקע, שעליו עמד בערב שבת אחד מן הכהנים ותקע בחצוצרה, כדי להבטיל את העם מן המלאכה, כמסופר במשנה במסכת סוכה.