פיתוח האישיות

תורת ישראל מלמדת כי בדומה לגוף החומרי הזקוק למזון כדי להיבנות ממנו ולהתקיים, גם נשמת האדם זקוקה למזון - רוחני כמובן - שיבנה וישדרג אותה ויעניק לה סיבה לחיות בעולם החומרי

מהו ומיהו אדם רוחני? האם רוחניות פירושה התנזרות מוחלטת מכל הנאות העולם הזה וכפי שיש המטיפים לכך, או שמא ניתן לחיות חיים סבירים ונורמליים, אשר עם זאת יהיו חיים בעלי תוכן רוחני טהור? האם אין סתירה מהותית שאינה ניתנת לגישור, בין החומר לבין הרוח, בין הגוף לבין הנשמה?

תורת הסוד ביהדות מלמדת שכל צבע בטבע אינו אלא מייצג של שורש רוחני שונה, שורש שאותו צבע משתלשל ממנו ומסמל אותו. כך ניתן על פי צבעו של פרט בטבע, להכיר את שורשו הרוחני ולדעת את מהותו ותכונתו של אותו פרט

ככלל, הצבעים המייצגים את ספירות קו החסד, שבבחינת משפיעים כזכר ונותנים, הם: צבעי הלבן והכחול-תכלת. ואילו הצבעים המייצגים את ספירות קו הדין והגבורה, שבבחינת עוצרים ומקבלים, הם: צבעי האדום והשחור

יש להדגיש שחלילה לחשוב שישנן ספירות חיוביות וטובות שהן ספירות קו החסד, וישנן ספירות שליליות ורעות שהן ספירות קו הגבורה. שהרי מקור כולן הוא הטוב המוחלט

“אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר. וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר"

נשמת האדם, הרוחנית במהותה, חשה מטבע בריאתה בשורשי מקורם של הצבעים השונים במערכות הרוחניות, שכמה מהחשובות שבהן הוזכרו בפרק זה. זוהי הסיבה שהצבעים שבסביבת האדם משפיעים על מצב רוחו

כל אדם נוטה לצבע מסוים על פי מצבו הרוחני. גם במחקרים פסיכולוגיים התברר שניתן לאבחן אדם, מכמה היבטים, לפי הצבע אליו הוא נמשך

השלכותיה המועילות של ההקפדה על כללי ההלכה, שנקבעה על ידי בורא העולם על פי השורשים הרוחניים של הבריאה שברא, נראות בבירור גם בעולם החומר. מחקרים מוכיחים כי הדם שבבשר ממהר להזדהם ולקלקל את הבשר, בגלל חיידקים המתרבים בו במהירות

אחת המידות הקשות ביותר לתיקון, ביחס לשאר המידות, היא מידת הכעס. הכעס המתלהט משבש את החשיבה השפויה ונועל באותה שעה את שערי שיקול הדעת, עד שהכועס עלול שלא לשלוט בעצמו ולבצע ללא מחשבה פעולות קשות ומזיקות שאינו מעוניין בהן

נטייתה הטבעית של הנפש הבריאה, להיות בשמחה תמיד. השמחה מתבטאת בהתרחבות הלב מתוך סיפוק פנימי, והיא מעניקה רצון ויכולת ביצועית לפרוץ קדימה בכל תחום

מידת הענוה דומה לגזע העץ המצמיח את כל ענפי המידות הטובות. האדם העניו מפתח בקלות ובמהירות תכונות חיוביות כמו נעימות וטוב לב, אהבה ורגישות לזולת. והוא מתגבר בקלות רבה יותר מהאחרים על רגשות שליליים כמו כעס, קנאה, שנאה, רדיפת כבוד ושאר תאוות.

הצטווינו בתורה "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן, וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה." אדם הרואה בגוף המפותח ובעוצמה החומרית את עיקר מטרת חייו, מביט בזקן בזלזול. שהרי אדם זה החלש בגופו והצועד לאיטו, חסר עוצמה חומרית. אולם המבין שהגוף אינו אלא מעטפת זמנית לאישיותו האמיתית של האדם, רואה בזקן בעל נסיון החיים העשיר, את האדם המרומם יותר ממנו, והוא מכבד את אישיותו הנבונה

ישנם אנשים שלעולם לא ידחו למחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים... יש להם תוכניות לאין ספור, אך בסופו של דבר כמעט שאינם מספיקים כלום. הרב יוחנן דוד סלומון על קטע הזמן היחיד בו אנו חיים ופועלים באמת – ההווה

אדם המחנך את עצמו להיות רגיש לזולת ולהיזהר תמיד בכבודו של הזולת, הופך להיות אדם מכובד בעצמו

אדם היודע כי העולם נברא כדי להיטיב לאדם, ואין מקרה בעולם. אלא הכל מושגח על ידי הבורא הצופה את העתיד ויודע בדיוק מה טוב באמת לכל אחד, מבין היטב כי בן-אנוש המוגבל מטבע בריאתו בחכמתו ובטווח ראייתו, אינו יכול להכיר את התמונה השלימה ולדעת מה טוב לו באמת

נמצאה תרופת פלא עתיקה, פשוטה וחכמה מאין כמוה: צחוק. פשוט לצחוק, וכמה שיותר. אז מדוע הצחוק כל כך בריא לנו? מה עושים בסדנת צחוק? ובעיקר, מדוע הנושא נראה לנו עסק לא מספיק רציני?

אין ספק שאופטימיות היא מתנה גדולה, אך מה יעשה מי שהוא לא כזה? האם זו נטייה מולדת? האם ניתן לקנות אופטימיות? התשובה בכתבה שלפניכם, והיא באמת אופטימית מאוד

בכל ההיסטוריה, שמאז בריאת העולם, לא היה דור חשוף כדורנו. החברה בימינו חסרת כל גבולות, וכל מה שנועד להיות פרטי ונסתר מן העין, הופך להיות חשוף וציבורי. מה עלינו לעשות על מנת להשיב את הבושה ללחיים?

אחת התופעות המביכות המתרחשות עם אנשים בזמן שמשוחחים איתם או מפתיעים אותם, היא הסמקה. כיצד ניתן להתגבר על הבעיה? מה, למעשה, גורם לאנשים להסמיק? הניה לוברבום במאמר שיוריד לכם את הצבע האדום מהלחיים

חודש אדר בפתח, ואיתו מבצבצת לה בעליזות השמחה. כיצד נוכל להיות מאושרים, והאם ניתן להגיע לשמחה גם כשהמציאות אינה מאירה לנו פנים? קבלו מספר נקודות למחשבה, שיעלו לכם חיוך על הפנים

המילים שאנחנו משתמשים בהן משפיעות על התת-מודע שלנו. מה שישפיע על רמה ואיכות התפקוד שלנו

שאלי את עצמך: כאשר את מגלה שסחורה שקנית פגומה, האם את מחזירה ודורשת להחליפה? כאשר סוכן מכירות טורח מאוד למכור לך משהו, האם קשה לך לומר "לא", גם כאשר אינך מעוניינת בסחורה?

לעיתים הבוס שלנו הוא אדם ביקורתי ונוקשה, לעיתים ישנו עמית בעבודה שיורד לחיים, ולעיתים אנו חשים חוסר הערכה וחוסר תגמול כספי, כיצד נוכל להפוך את מסגרת העבודה למקום שנעים לשהות בו?

לעבודת המידות יש מקום נכבד בחיי האדם היהודי. רבותינו לאורך כל הדורות ומכל הזרמים הדגישו את חשיבותה ורבות נכתב על מידותיהם הנעלות של גדולי ישראל. סדרת מאמרים זו פורשת לפני הקורא, באופן מובנה, מעט רעיונות וכלים להקל על מלאכה זו

העולם מתחדש בכל יום. אם ננסה לחיות את ההווה מבלי לתלות את דאגותינו בעתיד, נוכל לחסוך הרבה צער מיותר. מאמר מחזק מאת הרב יצחק פנגר

סובלים מחוסר ביטחון, רגשי אשם או ייאוש? אולי אתם לא עושים את ההשתדלות הנכונה. סדנאות מודעות, ספרים, הרפיות - דבר מכל אלו לא יעזור לכם באמת, כפי שהעצה הפשוטה והחכמה של חז"ל תסייע: לכבד את ההורים

כדי להינצל מהכעס, להלן מספר נקודות למחשבה, שהן למעשה המעלות הכרוכות בהעברה על המידות והימנעות מכעס, והן דברים בגנות הכעס, שהעובר עליהם יחשוב פעמיים אם לכעוס להבא ואם לאו

משחר ילדותנו אנו מורגלים להיות מנומסים ולומר "תודה" על כל דבר. אביבה שטיינמץ מסבירה שאמירת תודה היא הרבה מעבר לשמירת נימוסים, ושהכלי העיקרי לקבלת השפע הוא ההכרה בטוב של מה שיש לנו

האם אופן ישיבתך על הכסא הוא על פי רוב בסיקול רגליים? או שהוא כדרוך? או שאתה מתיישב לאט? או נוחת על הכסא? מסתבר שלכל צורת ישיבה יש משמעות והיא מלמדת הרבה על האישיות שלנו. הרב אלדד נקר במאמר מעניין ומחכים במיוחד, מבאר את אופני הישיבה ומסביר את הקשר הלשוני והרוחני בין הברך לברכה, ובין הרגליים להרגלים