השמחה קרובה אליך יותר ממה שדמיינת

המילה "שמחה" מצטיירת בעיני לפעמים כמו מילה שחוקה, שטוחה מעט, מהשפה לחוץ.

כזאת מילה של: "תפסיקי להתלונן, תשמחי כבר!".

כזאת מילה של עצה בגרוש ברגע של כאב.

כמו את ברגע של חוסר משמעות עמוק, ואומרים לך תלי חיוך וצאי לרחוב.

מלאכותי כזה, מלא ב-doing, doing, doing.

הפגנות של שמחה, בלי לב.

לקח לי הרבה זמן להביא שזאת טעות בטרמינולוגיה,

ולזאת לא תקרא שמחה,

כי אם ניסיון להתעלמות שיטתית מרגשות,

אשר התפתחה בקצב מדאיג בשנות ה-2000 למניינם.

לזאת לא תקרא שמחה,

כי אם הצגה.

שמחה אמיתית –

זה להיות.

להיות בהוויה של חיבור לעצמך,

לומר מילה ולהיות נוכחת בה באמת.

אם את אומרת לחברה שלך "יקרה",

תבדקי אם היא באמת יקרה לך.

אם לא, שימי delete,

פשוט כי זה מיותר מדי ומרחיק ממך

רגע של אמת, שמייצר שמחה.

להיות בשמחה,

זה לחבק את הדמעות שלך ברגע של כאב

ולבחור בחיים.

להקשיב לקול הפנימי שלך,

ולהיות נאמנה לו.

גם אם הוא ממש מוזר,

גם אם הוא ממש מפחיד.

אגב, שמחה אמיתית היא לא פוטוגנית,

היא לא מבקשת מחיאות כפיים,

ולא תמונה מוציאת עיניים,

וגם לא לייק ברשת.

ממש לא.

כל מה שהיא צריכה

זה רגע,

אמיתי.

נקי.

טהור.

אמיץ.

לזאת אני קוראת שמחה.

אביטל אוחיון היא מטפלת באומנויות M.A, מייסדת המרכז להתפתחות אישית "חזקה מהחיים" לנשים שרוצות להתחבר עמוק לתוכן.