טורים אישיים - כללי

הרבה לפני החדרים והאוכל, הבריכה והג'קוזי, אם יש דבר שאתה רואה מיד בבית מלון זה את החינוך של הילדים

איך זה הגיוני שהורים שומרי שבת, שנאלצים להגיע במהלך השבת עם בתם בת ה-4 לבית החולים, ולאחר בדיקות והשגחה משוחררים במהלך השבת מהמיון אל הרחוב?! לא נוסעים בשבת שלא לצורך פיקוח נפש? תסתדרו, תמצאו לעצמכם פתרון, תישארו ברחוב הקר ללא קורת גג וללא אוכל, עם ילדה קטנה עד צאת השבת. מדינה יהודית? מצטערת, לא מרגישה ככה

אם אנחנו מבינים שלכל טיפה יש כוח כשהיא באה בכמות גבוהה, עקבית, תמידית – אפשר להבין שיש לה כוח לטוב, אך גם לרע. במקרה של ר' עקיבא, מדובר בכוח טוב. אבל לפעמים יש לטיפות כוח רע, הרסני

התבוננתי בתמונות ונזכרתי בתחושות הכואבות שהסתתרו מתחת לחיוך הרחב שנמשח על שפתי מול עין העדשה. שוב צף ועלה הכאב על מציאות חיים לא פוטוגנית בעליל

מישהו אמר שזה קל לבחור בחיים? מישהו אמר שזה טעים לבחור בטוב? לא. ברגע הראשון זה אפילו שורף. אבל זה טוב. השיטה להתמודד עם פחד מכאב

איני זקוקה לשיפוט, לכעס ולחשדנות, אבל גם לא לרחמים. אני זקוקה לחמלה, לזוג עיניים טובות שיביטו בי בהשתתפות ובאמון

תמיד חשבתי שהשואה היא מנת חלקם הבלעדית של יהודי אירופה. יום אחד גיליתי להפתעתי שגם הסבתא והסבא שלי, שעלו מלוב, הם ניצולי שואה. האמת? לא יודעת מה כאב לי יותר באותו הרגע: לחשוב על הטראומה שהם עברו שם, או הצער על ההכרה האבודה שכמעט חצי מיליון יהודים לא זכו לה, עד היום, כניצולי שואת יהודי צפון אפריקה

הפסח אמנם חלף הלך לו, אך הוא השאיר על החוף הרבה אוצרות, הרבה פנינים זרועים על החוף בין הצדפים

הרב אליהו שירי בזווית ראייה נוספת למצב הביטחוני: "יש כאן מלחמה שהנשק העיקרי בה היא השתדלות רוחנית". צפו בדבריו הנוקבים

הפסקתי לספור את המילים "אני ממש מרגישה שיצאתי לחירות. תודה עליך" (בניסוח כזה או דומה) או "אני מרגישה שהגעתי אל הגאולה שלי". אני לא מצליחה להתרגל לזה. ולא רוצה להתרגל לזה

לנוח בנוכחות הבורא: תרגול של חוה שמילוביץ להפחתת המתח והלחץ בימים עמוסים אלה

מורן קורס מסבירה מהם כל האירועים שמתרחשים סביבנו ואיך מתמודדים איתם, דקה לפני הגאולה. צפו

אמא יש רק אחת, ואין לה תאריך תפוגה. אני צריכה אותה תמיד, ולתמיד. גם הבת שלי צריכה אותי

אָנָּא זִכְרִי אוֹתִי בַּנִּקְיוֹנוֹת, שֶׁכָּל תַּכְלִיתָם הִיא – אוֹתָךְ לְנַקּוֹת, מִמִּדּוֹת רָעוֹת וּמִמַּחְשָׁבוֹת שְׁלִילִיּוֹת

אולי עולה לך עכשיו מחשבה בראש: נו, אביטל, שוב הקלישאה הזאת? עזבי. משום מה, לא מרגישה את הקטע הזה בחיים. שימי רגע את המחשבות האלה בצד, תמשיכי

האם את רוצה להרגיש השנה משוחררת מרגשות שליליים, להכניס תוכן משמעותי לנשמה לימים אלו, ולחוות את הגאולה הפרטית שלך? חוה שמילוביץ בעצות חשובות

דווקא בגלל שהוא מיוחד כל כך, קומת הדמיון, בה אני משוטטת, עובדת שעות נוספות. כי איך בדיוק אמצא מיוחדת כזו עבורו? שילוב נדיר? תמהיל מופלא שמותאם רק לו?

עודד הרוש בטור אישי על הריאיון שהעניק ראש השב"כ לשעבר, נדב ארגמן, לאילנה דיין ודבריו על החברה החרדית. צפו

את נכנעת לקולות הרוע? את נכנעת לזה שאת כישלון? או שיש בך אמונה גדולה מזה, שאת ראויה להמון אהבה, ואת מוכנה לעבור את הרגע הזה כדי להוציא מעצמך משהו טוב יותר?

אמנם אתה ילד קטן, אבל גיבור גדול. בשביל לעשות את הדבר הנכון – צריך גדלות נפש. ואתה – גדול מהחיים. אני לא אומרת לו, אבל לעצמי בשקט, לוחשת: גם את גיבורה גדולה

"תגיד" שאלתי אותו: "ת'אמת... מה החלום שלך כלפי הילדים שלך? מה האיחול הכי גדול שאתה יכול לאחל לילד שלך?". "פשוט מאוד", ענה לי, "ששמחת החיים שלו תנבע מתוכו פנימה"

כשאני לבד, אין לי ציפיות. אני יודעת שהכל עלי. זה קשה, זה מעייף, לפעמים זה מרגיז, אבל זה לא כואב בלב, זה לא נוגס לך בנשמה, זה לא לוקח לך את כל הכוח הנפשי

כך תמשכי לעצמך גאולה פרטית ביום הפורים, וכך תנצלי את שעת הרצון של סעודת פורים. זה הזמן לבקש

אני זוכרת את השנים בהם חיכיתי שמישהי תביא לי משלוח מנות, וחוץ מ-2 השכנות הקבועות – לא היו דפיקות בדלת עבורי. אני לא מחבבת אותו פתאום, אבל אני מצליחה לא לבכות בו

אי אפשר לדעת מאומה אודות האדם האמתי וחייו הנסתרים, רק מתוך הצצה על התנהגותו הנגלית לעין כל. רב הנסתר על הנגלה. לעולם, לעולם, אסור בתכלית האיסור להסיק מסקנות ולגזור תובנות על פי מראית עין בלבד

אני מחליטה ומחזקת את הרצון, על ידי שאומר כל יום, לפחות עד פורים וכולל, את המשפטים האלה, בכוח ובכוונת הלב

ידוע שכל ניסיון מגביה אותנו רוחנית, אבל הרי הכל צפוי והרשות נתונה. אז למה ככה? למה "לבחור" בתרגיל שיפגום בכלי שישרת את המנהיג שיגאל אותנו ממ"ט שערי טומאה בהמשך חייו?

בעקבות פיגוע הירי המזעזע, חוה שמילוביץ בשיעור מיוחד – כיצד להשתחרר מחרדות ולמשוך חסדים והשגחה עלינו

באותם רגעים, הפציעה בי פתאום ההבנה הבהירה שמשהו עמוק מאד ויסודי מאד חסר בביתי שלי. לפתע הבנתי שהבסיס לבית אינו אהבה, כפי שמקובל לחשוב ולחלום. בית נבנה, בראש ובראשונה, מביטחון

הוא הסתכל עלי, נוטף כולו מזיעה ואמר לי: "ראית המורה, איך שהם אוהבים אותי? ראית איך שעם מסכה כולם רצו בקרבתי?"