הרב יצחק זילברשטיין
קרא בשם לבִתו, ולבסוף התברר שמדובר בבן
סוגיה הלכתית מתוך סדרת "והערב נא", כולל פניני הלכה משולחנו של הרב יצחק זילברשטיין
- הרב ארז חזני / והערב נא
- פורסם ג' כסלו התשע"ה
בערב שבת קודש, פרשת חיי שרה אירע המעשה.
אשה שכרעה ללדת הגיעה בליווי בעלה לבית החולים, ואת ילדיהם הקטנים השאירו אצל השכנים.
סמוך לכניסת השבת ילדה האשה בשעה טובה. האב שמע את קריאות ה'מזל טוב', ומיד נכנס ואיחל לרעייתו 'מזל טוב'. היולדת ביקשה מבעלה, שיזדרז לשוב לביתם טרם תכנס השבת, על מנת לטפל בילדים.
בשבת בבוקר, עלה האב לתורה, ונתן שם לבתו - 'רבקה' (שם זה נבחר על ידי ההורים, במידה ואכן הלידה תתקיים בשבוע זה של פרשת חיי שרה). והנה, במוצאי שבת התקשר הבעל אל אשתו, "איך הסתדרת עם ה-ארבעס (חומוס)[1]?", שאלה.
דממה של הלם השתררה בצידו השני של הקו.
הבעל היה מוכה הלם, מכיון שבמהלך החודשים שקדמו ללידה, בישרו הרופאים לבני הזוג כי בדיקת האלטרא-סאונד מראה שיש להם בת...
מיהר האב ושטח את סיפור הדברים בפני מו"ר שליט"א, וביקש לדעת באיזה שם יקראו כעת לבנם.
אמר מו"ר: מאחר 'ואשתו כגופו', יקראו ההורים לבנם 'יצחק'... והוסיף הרב: אילו השם שנתן האב, הינו שם שאפשר להשתמש בו הן לבן והן לבת, דוגמת 'יונה' או 'שמחה' - ישאירו את השם הזה. ובמקרה שקיים שם דומה, דוגמת 'נחום' ו'נחמה' - יקראוהו בשם זה...
* * *
[1] מנהג רווח בקהילות אשכנז, לערוך "שלום זכר" בליל שבת שלאחר לידת בן זכר. טעמים רבים נאמרו על מקור המנהג, וביניהם נמנה הטעם המפורסם המבוסס על הגמרא בנידה (ל':), כי הידידים באים לנחם את התינוק על האבידה הגדולה שאיבד בשעה שיצא לאויר העולם כדברי הגמרא: "כיון שבא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה". ונוהגים לאכול בסעודה זו מין קטניות הנקראים 'ארבעס', ומנהג זה משתלב היטב בטעם הנ"ל, שהרי מאכלים עגולים הם מאכלם של האבלים (יעויין בספר אוצר הברית ח"א פ"ג סי' ב').
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.
