ההבטחה האלוקית: עמו אנכי בצרה

"וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה, וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (בראשית מו, ג – ד).

האחים מודיעים בהתרגשות ליעקב, שיוסף בנו חי וכי הוא מלך במצרים, "וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם" (בראשית מה, כו). יעקב מתקשה לעכל את הבשורה הכל כך משמחת.

"רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי, אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (מה, כח) – כך אומר יעקב, והוא יורד למצרים כדי לפוגשו. כאן מסתיים בעצם השלב הראשון של ירידת בני ישראל למצרים.

יעקב יורד למצרים בתחושת הקלה מאוד גדולה, סוף סוף הוא הולך לפגוש את בנו, אשר הוא התאבל עליו ימים רבים. אולם לשמחה ולהתרגשות מתלוות תחושת עצב ודאגה. מצרים היא האנטיתזה הרוחנית של יעקב. לא קל לו עם העובדה שכל משפחתו נמצאת במצרים, הוא דואג מאוד על עתיד בניו, שהוא בעצם עתידו של עם ישראל. יעקב זקוק ל"נחמה" מהבורא טרם ירידתו, ולכן אלוקים מתגלה אליו "במראות הלילה" ואומר לו "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם". ההתגלות במראות הלילה אינה אופיינית. היא מסמלת שאמנם הירידה לא תהיה קלה, העתיד הקרוב נראה חשוך, אבל ירידה זו תביא בסופו של דבר שמחה גדולה בכנפיה (על פי רבי שמשון רפאל הירש).

אלוקים מוסיף ליעקב הבטחה: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה, וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ". לפעמים מסתובבות לנו מרגליות תחת הרגליים ואנו לא שמים לב אליהן. למשל, הפסוק הזה... טמונות כאן כמה הבטחות מאוד מרגשות, אשר מבטאות את עומק אהבתו של הבורא לעמו.

ראשית, מבטיח הבורא, כשאתם – עם ישראל – בירידה, גם "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" – גם אני כביכול "יורד" יחד עמכם. זאת אומרת, כשעם ישראל במצב של שפלות, כביכול גם כבודו של הבורא נמצא בהסתר. מן הצד השני, כשעם ישראל בעלייה, "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" – על ידי עליית ישראל גם שמו של האלוקים מתעלה.

יש כאן גילוי עצום ונפלא. המגמה האלוקית בעולם היא להביא למצב שכל האנושות תכיר במציאות ומלכות השם. אלוקים מגלה כאן, שהדרך היחידה שהעולם יכיר במלכותו היא רק דרך עם ישראל. ואכן כך היה ביציאת מצרים, העולם הכיר את אלוקים "בזכות" הצלת עם ישראל דרך ניסי יציאת מצרים. כך גם ארע לאורך ההיסטוריה – אלוקים עשה ניסים גלויים לעם ישראל, כי זו הדרך שהעולם יכיר במלכותו. כך גם יהיה לעתיד לבוא, העולם כולו יכיר במלכות האלוקים על ידי גאולת עם ישראל.

נמצא אם כן, שבעומק הדברים טמונה כאן הבטחה נוספת, שעם ישראל לעולם לא יימחק מההיסטוריה, שהרי מטרת אלוקים בעולם היא שיכירו אותו... זו הבטחה מדהימה (רבי יוסף דב סולובייצ'יק בספרו "בית הלוי" על התורה).

ה'כלי יקר' מוסיף נדבך המגלה רובד נוסף באהבתו של אלוקים לעמו, והוא מסביר זאת על ידי משל: אדם צריך לחצות נהר. מימי הנהר שוצפים ועמוקים, והוא לא למד לשחות. מובן שהוא לא ירד  לנהר לבדו מחשש שמא יטבע. הוא ממתין לעזרה, והנה מופיע ידידו בעל ותק של שנים רבות בשחייה. זה האחרון שמח מאוד לעזור בחציית  הנהר.

מי ירד ראשון לנהר? מטבע הדברים, מי שיודע לשחות הוא זה שירד ראשון, השני לא יעז לרדת לנהר לפני שמוליכו כבר נמצא שם. כך זה בירידה. אבל בעלייה מן המים, מי יעלה ראשון? האדם המוליך יעלה קודם את חברו, ורק אחרי שהוא יצא מן המים, יעלה מי שיודע לשחות, כך יוצא שבין בעלייה ובין בירידה, האדם שאינו יודע לשחות לא נשאר רגע אחד לבדו במים.

זו ההבטחה של הבורא – אני אשמור עליכם, כך שלא תהיו - ולו רגע אחד – בודדים מול האויב. לכן בירידה למצרים אלוקים אומר "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה", הבורא מקדים את ירידתו לירידת יעקב, קודם "אנכי ארד", ורק אחר כך - "עמך", אתה תרד. ואילו בעלייה הבורא מקדים "אנכי אעלך" – קודם אני אעלה אותך, ורק אחר כך "גם עלה" – אני אעלה.

מרגש כל כך.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת ויגש – כל הסרטים ב-VOD הידברות