פחות לדבר, יותר להקשיב

קשב - לא רק בעיה של ריכוז

העולם של היום נמצא במצב מטורף של עשייה, תזזיות וחוסר מנוחה. כולם עסוקים, רצים ומתרוצצים. נוצר מצב שמרוב ריצות אתה פשוט לא מקשיב לשני, לא שומע אותו, ולא מנסה להכיל. אתה חושב על עצמך, חי בתוך הבועה שלך ולא מנסה להציץ לעולם שמעבר. אולי אתה יכול לעזור למישהו בעצם ההקשבה שלך.

אז למה באמת אנשים לא מקשיבים היום?

"כי היום כל אחד עסוק בעולם של עצמו", אומרת מרים פירר, פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית בתל השומר. "כשמישהו מספר משהו הדבר מיד מעורר אסוציאציות אצל השומע, והוא רוצה כבר לספר על עצמו. אנשים חושבים שהקשבה היא פעולה פסיבית, אך זו טעות. הקשבה היא פעולה אקטיבית. זה דורש מהמקשיב להניח הכל בצד, את כל המחשבות והעניינים שלו, ולהיות מרוכז נטו במי שמולו. זה בפירוש לא קל. זוהי עבודה שדורשת מאמץ ואומנות של ממש - להמתין בשקט ולהקשיב לשני.

קבעתי עם מישהי שתבוא אלי בשעה מסוימת והיא הגיעה באיחור. מיד כשנכנסה אמרה לי: ´הייתי צריכה לקבל תרופות מהרופאה, אך היא התעכבה זמן רב´. במחשבה ראשונה, כשניסיתי להקשיב לה ולהבין את הסיטואציה, חשבתי שהיא כועסת ועצבנית על העיכוב, אך היא מיד הוסיפה: ´אני כל כך מיוחדת, שלקח הרבה זמן עד שמצאו את התרופות...´. בזכות שעצרתי והקשבתי לאופן שבו הדברים נאמרים, הבנתי שהיא דווקא לוקחת אותם ברוח טובה. לא מספיק רק לשמוע את הסיפור והחוויה של השני, אלא להקשיב לנימה, לשים לב למילים שלא נאמרו, להיכנס לנעליים שלו, ולחוות את הסיטואציה כמו שהוא חווה אותה".

חוה מ. יועצת רגשית, מוסיפה עוד שתי אפשרויות:

"היום אנשים פשוט לא מקשיבים לעצמם. אין להם את הפניות הזאת, ולכן הם גם לא מקשיבים לשני.

חוסר ההקשבה לעצמי נובע מכמה סיבות, אך העיקרית שבהן, המאפיינת את הדור שלנו, היא החיבור למדיה התקשורתית. אנשים מחוברים לפלאפונים, למחשבים ולנגנים, בקשר בל יינתק. הטכנולוגיה והתקשורת פשוט מושכות את האדם להתעסק איתם במשך כל היממה. תמיד יש לאדם את הפלאפון והמחשב בהישג יד, נגיש וקרוב, והוא מתעסק איתם ללא הפוגה. הדבר נובע מכך שאנשים רוצים משהו אטרקטיבי ומעניין. כולם מחפשים ריגושים, ואת הריגושים הללו הם מוצאים בטכנולוגיה המשוכללת של ימינו. ההקשבה שייכת למשהו מיושן ולא כל כך מעניין ומלהיב. באופן שכזה, לא מזדמן לאדם להיות לבד עם עצמו, אז איך יוכל להקשיב למישהו אחר?

כשהפלאפונים התחילו להיכנס לשוק, שמעתי על אדם אחד שאמר שמי יקנה פלאפון – הוא ינתק איתו את הקשר. הוא טען שמי שיש לו פלאפון, התקשורת האמיתית שלו עם הסביבה כבר לא אותו הדבר. כבר אין לו את הזמן והרצון לשמוע את השני באמת!

לאחרונה יצאתי לקניות עם הבן שלי. היה ממש טוב ויפה עד שהפלאפון שלי צלצל. עוד לפני שהספקתי לענות הוא אמר לי: ´אמא, אל תעני עכשיו, תהיי איתי. טלפונים יש לנו מספיק בבית. עכשיו אני רוצה שתקשיבי לי...´.

סיבה נוספת לכך שאנשים היום לא מקשיבים, נובעת מכך שאנשים היום דואגים לעצמם יותר מבעבר. ישנה הדוגמא המוכרת, שבעבר, כאשר היו מייצרים חטיפים ומאכלים, היו נותנים להם שמות של הענקה, כגון: "קנייד-לך", "רוגע-לך" וכו´. היום הכל זה "ביס-לי", "כיפ-לי" וכו´. בעבר, יותר חשבו על ה"לך", על השני. היום יותר חושבים - מה מגיע לי.

באחד הקורסים שהייתי בהם, שוחחנו על המתנדבים שהיו בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, לעומת המתנדבים של ימינו. בעבר, למתנדבים היו אידיאלים של הצלה: להציל את המדינה, להציל את החולים, להציל את מי ומה שאפשר. היום, לעומת זאת, יש יותר מתנדבים כמותית, אך לכל אחד מהם יש איזשהו אינטרס. אחד רוצה שההתנדבות תוסיף לו ניסיון, השני מעוניין שההתנדבות תכניס אותו מהר יותר לאוניברסיטה וכו´. כבר בראיון קבלה לארגונים השונים המתנדבים שואלים את עצמם: ´ומה זה ייתן לי? מה יצא לי מזה?´. האדם מתייחס בעיקר לעצמו. הוא רואה את עצמו במרכז המעגל ופחות את השני, לכן ההקשבה שלו יורדת".
להקשיב, זה להיות עם הבן אדם

איך אני יכול לגרום לעצמי להקשיב לשני?

 "פשוט, אנו צריכים להתמקד במי שמדבר איתנו, ולהסיט את כל תשומת הלב אליו - לא משנה לאן הסיפור שלו לוקח אותנו ואילו אסוציאציות הוא מעורר בנו. פשוט לשתוק כמה דקות, להקשיב באמת, ולנסות לחוות איתו את החוויה", עונה הפסיכותרפיסטית מרים פירר. הקשבה, משמעותה, לשכוח את עצמך לגמרי - כי רק אז אתה יכול להקשיב. כשאתה מקשיב קשב רב למישהו, אתה שוכח את עצמך. אם אינך יכול לשכוח את עצמך, אינך מקשיב. אם אתה שם לב לעצמך יותר מידי, אתה אולי מעמיד פנים שאתה מקשיב. ייתכן שתניד בראשך, ייתכן שתאמר ´כן´ או ´לא´ במהלך השיחה - אך אינך מקשיב באמת!

בנוסף, מקשיבים טובים תמיד יתייחסו ברצינות לדובר, אפילו כשתוכן השיחה משעמם אותם. הם יקשיבו לנאמר בין השורות, יחשבו על הדברים, יימנעו מלהפריע, ויתרשמו גם משפת הגוף והרגשות המובעים. לכן, כדי להפוך למקשיב טוב יותר, כדאי שאחפש מה שמעניין בתוכן, על מנת להפגין עניין אמיתי בדובר. אם טכניקת הדיבור שלו ממש גרועה, נסו להתעלם ממנה ולהבין את המסר שהוא בא להביע.

חוה מ. מוסיפה, שהאדם צריך להביא את עצמו למודעות שההקשבה היא דבר מאד חשוב, ולהשתדל לשים את עיקר הפוקוס על האדם שמולו. "גם אם בתחילה האדם מקשיב, כי הוא יודע שזה מה שהוא צריך לעשות, והפעולה הזאת לא מגיעה אצלו בספונטניות, זה כבר דבר טוב!", היא אומרת. "בדרך כלל, כאמהות, אנו יותר קשובות לילדינו ולצרכיהם, ופחות חושבות על עצמנו. יש לדעת שדווקא אם נהיה קודם כל קשובות לעצמנו (שההקשבה הזאת, כמו ההקשבה לאחרים, נובעת מתרגול ואימון), כך ההקשבה שלנו לילדים תהיה הרבה יותר טובה. כשאדם מקשיב לעצמו, ההקשבה שלו לאחרים היא מאוזנת, נכונה ורגועה".

להקשיב. כי זה חשוב

למה חשוב להקשיב לשני?

חוה מ. טוענת, שהאדם המקשיב דומה לאותה אבן שזורקים למים ויוצרת סביבה מעגלים שהולכים ומתרחבים. "אדם שלא מקשיב מפספס חברויות, קשר טוב עם ילדיו, ומערכת יחסים טובה עם הסביבה. כפי שכבר אמרתי, הטכנולוגיה היא אחת הסיבות המרכזיות שגורמות לחוסר הקשבה. האדם מאבד דברים יקרים מהחיים שלו כאשר הוא מבזבז את זמנו בהתעסקות לא נצרכת עם המדיה התקשורתית. כשאדם מסיט את כל הרעשים הדיגיטליים המוחצנים האלה, נכנס לעצמו פנימה ומקשיב - הוא זורק אבן קטנה למים. האבן הזאת יוצרת מעגל קטן, ועוד מעגל ועוד אחד. כך המעגלים גדלים ומתרחבים. בתחילה אני מקשיבה לעצמי, אחר כך למעגל הקרוב אלי – לבן זוגי ולילדיי, המעגל מתרחב – למשפחה המורחבת וכן הלאה. אמנם הרחבת המעגלים אינה מהירה כמו במים, ולוקח יותר זמן עד שרואים תוצאות, אך הסבלנות משתלמת!".

הפסיכותרפיסטית מרים פירר מגדירה את השיחות שלה עם המטופלים כ"דיבור המרפא". אנשים מגיעים, יושבים וסוף סוף יש מישהו שמקשיב להם... זה כבר פותר חצי מהבעיות. עצם העובדה שאדם מדבר ומוציא החוצה מה שמפריע לו, ויושב מולו אדם שמקשיב לו באמת, כבר מסייע לו לפרוק מליבו את המשא, ולהכיל את הרגשות שהוא חש ומבטא.

* * *

ההקשבה מהווה את האמון הבסיסי והראשוני שהתינוק קולט בעולם", מוסיפה חוה מ. "המטרה הראשונה בהקשבה לשני, היא הצורך בבניית אמון בינינו לבין הסביבה. כשתינוק בא לעולם, הוא לא מכיר אף אחד חוץ מאיזו דמות שבעתיד תתברר כאמו, ודרך הדמות הזאת יש לו קשר עם העולם החיצון. כל המחקרים מוכיחים שכאשר האם קשובה לצרכיו של התינוק, הוא גדל ומתפתח בצורה הנכונה והטובה ביותר. אם התינוק בוכה ואמו משתיקה אותו עם מוצץ, מבלי לבדוק מה מפריע לו באמת, היא גורמת לו לחוש תסכול.

ההבדל בין תינוק שהקשיבו לו לכזה שלא הקשיבו לו, מתגלה בהמשך החיים. כאשר יגדל הראשון, הוא יהיה רגוע. הוא ירגיש שמבינים אותו וקשובים לצרכיו, אף אם לא תמיד מסכימים איתו. השני, לעומתו, יחפש ללא הפוגה הקשבה מקסימלית, ויהיה לו קשה לקבל את רגשותיו ולהבין את עצמו.

האמון הזה יוצר מערכת משפחתית וחברתית טובה ונכונה, ולמעשה, כל מערכות הקשרים בעולם ייראו אחרת אם כולם יקשיבו לכולם...

המטרה השנייה בהקשבה, היא פשוט משום הצורך שלנו בהבנה ובאמפתיה. כאשר מקשיבים לשני, הדבר עוזר לו לעשות סדר בדברים ולראות אותם מהיבטים נוספים, ויותר מכך, מסייע לו להכיל את רגשותיו ולהבין את עצמו. זה יהיה בסדר אם לאחר מכן לא נסכים עם דבריו, אך זאת בתנאי שבתחילה הקשבנו לו והבנו אותו. פעמים רבות זאת כל העזרה שהוא זקוק לה: הקשבה והבנה – בלי עצות ופתרונות. זה לבדו מרגיע ומביא להקלה גדולה".

כולי אוזן

כולנו רוצים לדעת שמקשיבים לנו בקשב מוחלט, וכולנו גם נוטים להאמין שאנו יודעים להקשיב לשני, אך האמת היא שלא תמיד זה מצליח... מוגשים בפניכם מספר טיפים שיהפכו אתכם למקשיבים טובים:

פקחו את העיניים

הקשבה אינה קשורה רק לאוזניים. אחד האיברים החשובים ביותר בזמן ההקשבה הוא דווקא העיניים. דאגו לשמור על קשר עין עם האדם שמולכם, ואל תתפתו להסיט את המבט ולהסתכל סביב.

סגרו את הפה

שמרו על אוזניים מאזינות ועיניים פקוחות, אך אל תשכחו לסגור את הפה... תספרו לפחות עד עשר לפני שאתם מגיבים, אף אם יש לכם משהו ממש חשוב לומר. זה לא מכובד להיכנס לתוך המשפט של השני בשעה שהוא מביע את דעתו או חולק עמכם את רגשותיו.

הזיזו את הגוף

אתם ממש לא צריכים להיות בובת שעווה בחלון ראווה שלא נעה ולא זעה. את השפתיים אמנם חתמנו היטב, ואנו משתמשים בהן רק על מנת להביע עניין בדובר, אך גם שפת הגוף חשובה. הנהנו בראשיכם והטו עצמכם קדימה. כך תפגינו את מלוא ההקשבה.

שכחו מעצמכם

התרכזו במי שמדבר ושימו עליו את הפוקוס. הניחו בצד את כל החוויות האישיות שלכם ופשוט האזינו לו. אמנם טבעי לקשר את הדברים שהוא אומר לחוויות האישיות שלכם, ולהגיב בסיפור נגדי, אך הדבר גורם לו להרגיש שאנו לא מקשיבים לו באמת. בשלב מסוים הוא פשוט יפסיק לספר לכם מה עובר עליו ומה הוא מרגיש.

גלו אמפתיה

לאחר ששכחתם את עצמכם, זה הזמן להיכנס לדמות שמולכם. נסו לחשוב - מה הוא מרגיש? כיצד אתם הייתם מרגישים במקומו? כיצד הייתם מגיבים במקומו? באופן הזה תוכלו להזדהות איתו ולהקשיב לו באמת.

היו מראה

להקשיב, זה לא להזמין אנשים לתוך הנפש שלכם, אלא להיכנס לתוך שלהם. כדי לגרום לבן אדם להבין שאתם באמת מקשיבים לו, שקפו לו מה שהבנתם מדבריו וכיצד קלטם אותם. החזרה על דבריו מאד מרגיעה אותו. ראשית, הוא רואה שיש מי שמקשיב לו, ושנית, הוא סמוך ובטוח שהוא הובן כראוי. אתם יכולים להשתמש בביטויים: "אני מבין מדבריך ש...", או "אתה מתכוון לומר ש...".

בקשו אישור

לפני שאתם מחלקים את עצותיכם – בקשו רשות! לפעמים המספר כלל אינו מעוניין לשמוע מה כדאי לו לעשות, לחשוב, להגיד ולהרגיש. הוא פשוט זקוק למישהו שיקשיב לו – בשקט, בהבנה ובלי כל עצות.

אל תשפטו

זהו החלק הקשה ביותר במשימת ההקשבה - לא לשפוט או לבקר את המעשים של המספר. שיפוטיות וביקורת אינה משקפת הקשבה, ומיד סוגרת את השני וגורמת לו להתבצר בעמדתו בעקשנות. הוא נפתח ובא לספר את סגור ליבו, ובמקום לקבל הקשבה והבנה למצבו – הוא מוצא את עצמו מותקף. השיפוטיות לא רק שאינה מסייעת לו, אלא אף פוגעת בו. הדבר נכון הן ביחס לאדם שמולכם והן ביחס לעצמכם, משום שאדם ששופט ומבקר את עצמו, לעולם אינו יכול להקשיב לשני ולהבין אותו. חשוב לשים לב לא להשתמש בביטויים: "אני במקומך הייתי פועל בצורה אחרת", "למה עשית כך?", "זה לא טוב מה שעשית". זה לא התפקיד שלכם לשפוט. אתם כאן רק כדי להקשיב.

במסגרת

להקשיב לגיל הרך

אנשים רבים טוענים שהם לא יודעים מה זה להקשיב לשני, כיוון שהם לא חוו זאת בילדותם. "הקשבה לילד בגיל הצעיר חשובה מאד על מנת להחליט כיצד לנהוג ולהגיב", אומרת דוקטור ענת אלגום, פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער. "הורה צריך לשמוע את רצון הילד, להבין את צרכיו ולעשות הערכה לגבי מצבו הרגשי. הדבר חשוב במיוחד בגיל הצעיר, בו הילד תלוי כל כולו בהורה, המהווה המטפל המרכזי שלו. ככל שההורים יהיו יותר קשובים לילדים, ויגיבו נכון במילים ובמעשים, הילדים ילמדו יותר להכיר את עצמם ואת רגשותיהם. הם ילמדו, בהדרגה, להירגע ולהקשיב לעצמם גם בשעה שהם נסערים.  

בשביל להכיר את הזולת - אדם צריך קודם להכיר את עצמו. אם הילד ידע כיצד לפרש לעצמו את רגשותיו, בסיטואציות החברתיות בהן הוא נתקל, מן הסתם הוא יתקשה ביצירת קשרים. כשהורה קשוב לילד שלו - הילד לומד ממנו כיצד להפנים את היכולת להקשיב לעצמו ולמצבו הרגשי, ולהתנהל בהתאם. לעומת זאת, הורים, שמסיבות שונות, אינם פנויים רגשית להקשיב לילדיהם, אם בשל קריירה תובענית, אם בשל תקופה קשה העוברת עליהם, ואם משום שהם עצמם לא זכו להקשבה בילדותם, מונעים מהילדים כלים להבין את עצמם ולחיות בשלום עם רגשותיהם.

במחקרים שנערכו לאחר מלחמת העולם הראשונה בבתי יתומים, בהם ניתנו לילדים ולתינוקות צרכיהם הפיזיים, אך לא הייתה להם דמות מטפלת קבועה (הדמויות התחלפו כל הזמן) – התגלה שהיכולות הקוגניטיביות והחברתיות שלהם נמוכה מהממוצע. לא הייתה דמות מרכזית אליה נקשרו, לא היה מישהו שהקשיב להם והכירם באופן מעמיק, וזה גרם לכך שהם התקשו ביצירת קשרים. לעומתם, אצל ילדים שאומצו אצל משפחות, היכולות הללו שוקמו.

לכן, ככל שההורים יותר יקשיבו לילדים – הילדים יפנימו זאת, ובעתיד יוכלו להיות קשובים לעצמם ולאחרים".

באחד מקורסי ההורות שנערכו ניתנו מספר טיפים מועילים להקשבה נכונה אצל ילדים:

א. הכינו עצמכם

אל תדברו עם הילד תוך כדי ביצוע עבודות הבית השוטפות. אם אתם עסוקים אמרו לילד: "אני מאד רוצה לדבר איתך. תן לי חצי שעה לסיים ואני איתך" (לילד שעדיין אין תפיסת מושג של הזמן משתמשים בנקודות ציון: "אני אסיים לשטוף כלים ואגש אליך").

ב. ערכו סדר עדיפויות

כמובן שאם יש משהו שנראה דחוף (הילד מאוד נסער), עשו סדר עדיפויות ושקלו להפסיק את מה שאתם עושים ולהתפנות עמו לשיחה מיד.

ג. רדו לגובה הילד

רדו לגובה העיניים של הילד, אל תעמדו מעליו - רק כך תוכלו להכיל אותו באמת ולגלות אמפטיה. כאשר אתם מדברים אליו מגבוה ובהתנשאות, הוא חש מבוקר ופגוע. הוא בטוח שמה שמעניין אתכם זה שהוא יעמוד בציפיות שלכם, ולא שאכפת לכם ממנו באמת.

ד. הקשיבו ושקפו

הקשיבו לילד ועשו לו שיקוף של הרגשות.

אם הוא כועס, אמרו לו בטון הרגוע ביותר שאתם יכולים לגייס ומתוך הבנה "אני מבינה אותך, אתה כועס שלקחו לך את המשחק". כבדו את הכעס שלו ותנו לו מקום. חישבו שגם אתם הייתם כועסים אם היו לוקחים לכם דבר מה בלי רשות. מפליא לראות בכל פעם מחדש כיצד עצם ההבנה לרגש השלילי והקבלה אותו – מיד מרגיעה את הילד, והוא חוזר לעיסוקיו כאילו לא קרה כלום.