הורות במחשבה חיובית: איך מווסתים את הכעס?

שלמה נכנס לביתו, ומול עיניו ממש מתרחש דבר מה המכעיס אותו. הוא חש כיצד הכעס עולה וגואה בו, הולך ומפעפע.

נתאר לעצמנו כי עוצמת הכעס נמדדת בעשר דרגות, המודדות את עוצמתו מאחת עד עשר, כדוגמת אותו סולם ריכטר המודד את עוצמת רעידות האדמה.

דרגה מספר אחת תהיה אך כעס קטן ותחושה בלתי נעימה של קפידה. מכאן אפשר לעלות דרגה אחר דרגה, עד מספר עשר – שם תהיה התפרצות עזה ביותר של כעס.

כאשר הבחין שלמה בדבר שהכעיס אותו, מצוי היה בשלב מספר אחת בסולם. תוך כדי שהוא מתבונן והולך הכעס מתגבר ומתעצם, המדד מטפס ועולה, לשתיים ולשלוש, ואז הוא חש שאיננו יכול לעבור על זה בשתיקה. שלמה פוצה פיו: "מי עשה את זה?! איזה חוסר אחריות!". הוא זועם וזועף, מרים את קולו וגוער בכולם.

תוך כדי דיבורו עולה דרגת הכעס לחמש, שש ושבע. עצם התגובה המילולית הנזעמת מלבה את הכעס ומבעירה אותו, ואף עשויה להגיע לדרגה עשר!

כעס ברמות כאלה מסוכן לבריאות כרעלים, ואף יותר מהם.

סיפר לי ידיד כי ראה בעיניו כיצד נכנס קונה לחנות ממתקים, מילא שקיות מספר בממתקים ואף נטל סוכרייה מסוג יקר ונתנה בפיו.

 כאשר סיים ועמד לשלם, ערך לו המוכר את החשבון והוסיף לחשבון עוד שקל.

-"מה זה?" שאל הלקוח.

-"זה עבור הסוכרייה שאכלת".

-"לא נכון", הכחיש הקונה, "לא אכלתי".

-"בעיני ראיתי!", כעס המוכר על השקר הגס והבוטה.

-"לא אכלתי", הכחיש הקונה שוב ושוב.

עתה המוכר כעס ממש, כעס מאד. פניו הסמיקו ואדמומית הציפה את עיניו. לפתע אחז בחזהו, קרס והתמוטט על הרצפה ונפח את נשמתו, רח"ל.

שקל אחד!

הכעס מסוכן מאד, מתלבה בקלות, גואה למספר עשר ללא משים. יש לעצור בעדו מידית!

אם למרות הקפידה נדבר בטון רגוע, בקול שקט וללא התפרצות, אזי נחוש כיצד ה"מחוג" יורד בחזרה לשתיים, ואף לאחת. הדיבור השקט, בטון רגוע, בכוחו למתן את הכעס ולהנמיך את עוצמתו.

 נמצא כי דיבור פינו, התגובה שבפינו, היא הקובעת את עוצמת הכעס!

עצה טובה ומופלאה זו מצאנו בדברי הרמב"ן באיגרתו. הוא כותב שעל האדם להרגיל עצמו לדבר כל דבריו בנחת, לכל אדם, בכל עת, ובזה יינצל מן הכעס שהיא מידה רעה להחטיא בה בני אדם.

בדומה לכל תחום התנהגותי, אם חוזרים על התנהגות פעם אחר פעם, הולך הדבר ונכנס אל ההרגל, וההרגל הולך אט אט והופך לטבע. כאשר האדם מרגיל את עצמו בהנהגה זו, נעשה הוא סבלן יותר, רגוע יותר, נינוח יותר ומקבל את הבא עליו בארך אפיים.

מעגלים

אדם מתוח וכעוס יוצר סביבו מעגלים של רוגז, הסוחפים לתוכם, כמו במערבולת, את כל הסובבים אותו. כולם מוצאים את עצמם נדבקים מהר מאד במצב הרוח, ומתחילים גם הם להתלונן ולרגוז.

באותו אופן בדיוק, אדם רגוע, המשתדל בכל כוחותיו לא לכעוס ולא להקפיד, משרה סביבו "מרחב מוגן", אטמוספירה של שלווה, מעגלי סבלנות וארך אפיים. אט אט נדבקים הסובבים באווירה זו.

 לכן, אף אם יחיד יתחיל להתמיד במידה זו, בסופו של דבר יגרום הדבר למהפך אצל כל בני הבית!

בנוסף, יקל עלינו יותר אם נכין את כולם, נכריז ונאמר: "השבוע נרתם כולנו למאבק בכל הכוחות שבבית לא יהיה רוגז, ויהי מה!".

אדם המקבל על עצמו בערב שבתקבלה אמיתית, שלא לכעוס ויהי מה, ששבת זו תיכנס ללא רוגז וקפידה, ואף מבקש על כך מבעל הרחמים, בעל מידת ארך אפיים, הרי שחפץ ה' בידו יצלח – השבת תיכנס ללא רוגז, המלאך הטוב יענה ויאמר "לשבת אחרת כן" והמלאך השני, מן האופוזיציה, בעל כורחו יענה אמן.

נזכור: ילדינו מביטים בנו, ואת מה שהם רואים, יעתיקו לביתם הם. אם מורשתנו תהיה יום שישי לחוץ ורגוז, כשענן לא נעים מרחף בבית, כך ייראה יום שישי גם אצלם! אם הבת תתרגל שאין ספונג'ה ללא טרוניות ויללות, הרי שבביתה שלה, גם כשאף אחד לא ישהה בו, היא תזעף על הקירות המפריעים ואף תנזוף בכיסאות שיפסיקו לדרוך, כיוון שכך חונכה וכן קבלה מהוריה: אין ניקיון ללא עצבים, כך נאה וכך יאה! אך מידה טובה מרובה. אם ננחיל להם ערב שבת ללא רוגז, ושבת של "מנוחת אהבה ונדבה, מנוחה שלמה שאתה רוצה בה" – הרי שאוצר זה לא יסולא בפז.

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים ומחבר הספרים "מתי ישמעו ילדי בקולי?" ו"שולחן השבת עם הילדים". לתגובות: 9999587bb@gmail.com