הרב יגאל כהן – מהי קנאת סופרים?

הקנאה לא פוסחת על לומדי התורה, ואם למדנו שלושה דפי גמרא היום, ודאי שהרגשת סיפוק תמלא את ליבנו, עד הרגע שבו מספר לנו החברותא, שהייתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת, והספיק ללמוד שבעה דפים, מיד מתגמדת בליבנו הזכות של שלושת הדפים שלמדנו, ובמקום שנצא בריקוד ובמחול על הזכות הנפלאה שזיכה אותנו הקדוש ברוך הוא ללמוד את תורתו, ואפילו מילה אחת, שיש בה מעלות שאין לנו היכולת להבין, במקום זה איננו מסופקים משלושה דפים שלמדנו.

ואם תשאלו - הרי כתוב בגמרא (ב"ב כ"א): "קנאת סופרים תרבה חכמה"?

קנאה זו דורשת שמחה אמיתית בלב האדם על הצלחת חברו בתורה, ורצון אמיתי שגם אנו נזכה לעשות נחת רוח לבורא יתברך, וחלילה לא לקנאות, ולרצות בירידת ערך חברו, או שנאה לחבר על הצלחתו יותר ממנו, מה שקורה בדרך כלל, ובוודאי שלא יקנא בגלל הכבוד שמגיע לחברו בגלל גדולתו בתורה.

אם באמת רצונך שהקנאה שלך תרבה לך חכמה, עליך קודם לכל להודות לבורא יתברך על הצלחת חברך, ולשמוח בליבך שיהודי מצליח לשמח את השם יתברך, ואפילו להתפלל עליו שימשיך להצליח במלאכת הקודש שלו, ורק לאחר מכן להתפלל ולרצות שאף בחלקך תהיה הזכות של לימוד תורה והפצתה לאחרים.

כמה פעמים ראיתי איך שניגשים אלי אנשים ומספרים על יהודים אחרים דברים רעים וקשים, ומתוך דבריהם, הבנתי שהקנאה מדברת מגרונם, ובתוך ליבם קשה להם לראות בהצלחת האחר, ובכישלונם שלהם, עד שקנאה זו יכולה להביא אותם חלילה למה שאמרו חז"ל (מסכת דרך ארץ פרק היוצא הלכה י"ג) "בעלי לשון הרע, אין להם חלק לעולם הבא".

בספר אורחות צדיקים (שער הקנאה), מביא מה היה סופם של החמדנים, שרצו להשיג דבר שאינו שלהם. ראשון הקנאים - היה הנחש הקדמוני, שחמד את חוה אשתו של אדם, וגרם על ידי זה מיתה על העולם, והפסיד גם את מה שהיה לו, ונגזר עליו (בראשית ג', י"ב) "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך".

כך היה עם קין - שנולד עם תאומה אחת, שהייתה גם אשתו, הבל נולד עם שתי תאומות שאף הן היו נשותיו, ומחמת הקנאה באחיו שבערה בו בנוסף לזה שהבורא יתברך קיבל את מנחתו של הבל, ולא את שלו, קם והרג את אחיו, עד שאיבד את שתי העולמות.

גם קורח - עשיר גדול היה, גם גאון גדול בתורה, ואפילו זכה ברוח הקודש, אבל לא יכול היה לסבול את הצלחתם של משה ואהרון, עד שקינאה זו שיבשה עליו את דעתו. יחד אתו מאתיים וחמישים מגדולי ישראל (שכנראה גם בהם בערה מידה רעה זו), וחלקו על משה רבינו ואהרון אחיו, שהיו ענוותנים ביותר.

אם נעצור ונתבונן לראות מה קרה שם, כל עם ישראל ראו את משה עולה להר סיני, וחוזר ופניו קורנות, עד שלא ניתן להסתכל בפניו, והבורא יתברך מתגלה עמו ואומר "אנכי השם אלוקיך", ובנוסף שכינה מדברת עמו בכל יום, האם יש סיכוי שאדם בר דעת יעז לחלוק עליו? ודאי שלא.

אם כן היאך בא קורח וחלק על משה ואהרון???

והתשובה ברורה - כשנכנסת באדם מידת הקנאה, דעתו מסתלקת ממנו, ויכול לחלוק אפילו על הקדוש ברוך הוא בעצמו. וסופו של קורח, כך מובא בגמרא (סנהדרין קט:), שאין לו חלק לעולם הבא.

ירבעם בן נבט - היה גדול הדור בתורה, עד כדי כך היה גדול, שהגמרא מביאה שכל חכמי ישראל היו לפניו כעשבי השדה, (כדי לשבר את האוזן יודע את כל התורה כולה בעל פה).

רק דבר אחד הוא שכח, או לא השכיל להבין, ש"הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" (אבות פ"ד משנה כ"א).

לאחר שחטא אומרת הגמרא (סנהדרין קב.) עדיין נגלה אליו השם יתברך, ואמר לו: "חזור בך, ואני אתה ובן ישי נטייל בגן עדן!"

שאל ירובעם: "מי בראש?"

ענה לו הקדוש ברוך הוא: "בן ישי בראש!"

"אם כך" - ענה ירובעם - "אני מוותר..."

לא יאומן...

בורא עולם בכבודו ובעצמו פונה אליו שיחזור בתשובה, ובתחילה אמר לו "אני אתה ובן ישי נטייל בגן עדן", שכוונת השם יתברך בתחילה שירבעם יהיה קודם לדוד, אבל הוא רצה "לשמוע" במפורש שהוא יותר טוב מדוד, ויצעד לפניו בגן עדן. ואף הוא נכרת מהעולם הזה ומהעולם הבא, וכל זה בגלל שלא השכיל לבער מתוכו את הקנאה.

כך היה סופו של אבשלום בנו של דוד המלך, שחמד את מלכות אביו, עד שהעז להנהיג מרד כנגד אביו מולידו, היש כפוי טובה גדול מזה?

ואל נטעה לחשוב שאדם פשוט היה אבשלום, אלא גדול בתורה וביראה היה, אלא רק הקנאה במלכות אביו העבירה עליו את דעתו, עד שעשה מעשים נוראיים לנשותיו של דוד, כמו שמובא בספר שמואל, ורצה להרוג את אביו, שהיה צדיק וקדוש, וסופו שנהרג על ידי יואב בן צרויה, ואם לא היה דוד מתפלל עליו כדי להעלותו מהגיהינום, סופו היה רע ומר.

כך היה לאורך כל הדורות עם אנשים חשובים שהקנאה העבירה אותם על דעתם ואם ברצוננו לזכות לעשות נחת רוח למלך מלכי המלכים באמת ולזכות בחיים של שמחה בעולם הזה ובבא עלינו לעשות כל שביכולתנו לבער מתוכנו את מידת הקנאה ולהכניס בליבנו אהבת ישראל ועין טובה לכולם.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס