פרשת בחוקותי לילדים: כֵּיצַד זָכָה הַלּוֹמֵד בְּכוֹס הַקָּפֶה?

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאַבְרֵךְ יָקָר, שֶׁבְּנוֹ הַקָּטָן נִפְצַע בְּמַהֲלַךְ מִשְׂחָק, וְהֻזְקַק לְטִפּוּל בְּבֵית הַחוֹלִים. הָאָב שָׁהָה עִם בְּנוֹ בְּבֵית הַחוֹלִים בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם, וְלִקְרַאת עֶרֶב שֻׁחְרְרוּ לְבֵיתָם. חָשַׁב הָאַבְרֵךְ בְּלִבּוֹ: "בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם לֹא הִתְאַפְשֵׁר לִי לִלְמוֹד בְּצוּרָה מְסֻדֶּרֶת, וְלִשְׁקֹעַ בְּתַלְמוּדִי, לָכֵן רָאוּי שֶׁהַלַּיְלָה, שֶׁהוּא לֵיל שִׁשִּׁי, אֶעֱשֶׂה 'מִשְׁמָר', וְאֶלְמַד עַד הַבֹּקֶר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ". בִּקֵּשׁ, אֵפוֹא, רְשׁוּת מֵאִשְׁתּוֹ לָלֶכֶת וְלִלְמוֹד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כָּל הַלַּיְלָה, וְהִיא הִסְכִּימָה לְכָךְ בְּחֵפֶץ לֵב.

הָאַבְרֵךְ הָלַךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, פָּתַח אֶת הַגְּמָרָא וְהֵחֵל לִלְמוֹד בְּמֶרֶץ רַב. אַךְ לֹא עָבְרוּ דַּקּוֹת סְפוּרוֹת, וְהוּא נִרְדַּם עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. הִתְעוֹרֵר וְנִסָּה לְהַמְשִׁיךְ לִלְמוֹד, וְשׁוּב נִרְדַּם.

"מַה שֶּׁנָּחוּץ לִי כָּעֵת - חָשַׁב בְּלִבּוֹ - זֶה כּוֹס קָפֶה חַם. עַל יְדֵי הַקָּפֶה אֶתְעוֹרֵר, בְּעֶזְרַת ה', וְאוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִלְמוֹד בְּמֶרֶץ".

וְהִנֵּה, בַּכְּנִיסָה לְאוֹתוֹ בֵּית מִדְרָשׁ, יֶשְׁנָהּ מְכוֹנַת קָפֶה אוֹטוֹמָטִית, שֶׁלְּאַחַר שֶׁמְּשַׁלְשְׁלִים לְתוֹכָהּ אֶת הַתַּשְׁלוּם, יוֹצֵא כּוֹס קָפֶה מוּכָן, עִם חָלָב!

מְיֻדָּעֵנוּ הָאַבְרֵךְ נִגַּשׁ אֶל הַמְּכוֹנָה, מַכְנִיס יָדוֹ לַכִּיס כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הָאַרְנָק, וּלְהַפְתָּעָתוֹ הוּא מְגַלֶּה, שֶׁשָּׁכַח אֶת הָאַרְנָק בַּבַּיִת... "אִם אָשׁוּב לְבֵיתִי - הִרְהֵר בְּלִבּוֹ - עָלוּל אֲנִי לְהִשָּׁאֵר שָׁם וְלָלֶכֶת לִישׁוֹן...".

אוּלָם לְאַחַר כַּמָּה שְׁנִיּוֹת הֶחְלִיט לֶאֱזוֹר מָתְנָיו; "וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁכָּל הַלִּמּוּד שֶׁלִּי תָּלוּי וְעוֹמֵד עַל כּוֹס הַקָּפֶה?! - אָמַר לְעַצְמוֹ - אֵלֵךְ וְ'אֶשְׁבֹּר' אֶת הַשֵּׁנָה בְּלִמּוּד מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת!"

הָאַבְרֵךְ עָמַד עַל רַגְלָיו, וְהֵחֵל לִלְמוֹד בְּנִגּוּן עָרֵב בִּמְיֻחָד. הַיֵּצֶר הָרַע נִסָּה לְשַׁכְנְעוֹ שֶׁהוּא לֹא יַחֲזִיק כָּךְ מַעֲמָד זְמַן רַב, וְלָכֵן כְּדַאי לְהַפְסִיק אֶת הַלִּמּוּד כְּבָר עַכְשָׁיו, אַךְ הוּא לֹא וִתֵּר, "כָּל עוֹד אֲנִי מַחֲזִיק מַעֲמָד, אַמְשִׁיךְ לִלְמוֹד, וַה' יַעֲזוֹר הָלְאָה..."

לֹא חוֹלְפוֹת דַּקּוֹת אֲחָדוֹת, וּלְפֶתַע נִפְתַּחַת דֶּלֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. בָּחוּר לֹא מֻכָּר נִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּשֶׁכּוֹס קָפֶה מַהְבִּיל בְּיָדוֹ. הָאָדָם הַיָּחִיד שֶׁנָּכַח בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הָיָה הָאַבְרֵךְ שֶׁלָּנוּ, וְכָעֵת פּוֹנֶה אֵלָיו הַבָּחוּר וְשׁוֹאֵל: "אוּלַי תִּרְצֶה לִשְׁתּוֹת כּוֹס קָפֶה חַם?".

הָאַבְרֵךְ הָיָה כְּבָר בָּטוּחַ שֶׁמְּדֻבָּר בְּ...אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. "מַה פִּתְאוֹם הֶחְלַטְתָּ לְהָבִיא לִי כּוֹס קָפֶה?!", תָּמַהּ בְּפָנָיו.

הָאוֹרֵחַ מֵשִׁיב וּמְסַפֵּר לוֹ: "זֶה-עַתָּה חָזַרְתִּי מֵחֲתֻנָּה, וְחָפֵץ הָיִיתִי לִלְגֹּם כּוֹס קָפֶה חַם. הִכְנַסְתִּי אֶת הַמַּטְבְּעוֹת לַמְּכוֹנָה, וְהִנֵּה יוֹצֵא הַקָּפֶה עִם הֶחָלָב".

"אֲבָל - מַמְשִׁיךְ הַבָּחוּר - פִּתְאוֹם נִזְכַּרְתִּי, שֶׁבַּחֲתֻנָּה אָכַלְתִּי מָנָה בְּשָׁרִית, וַעֲדַיִן אָסוּר לִי לִשְׁתּוֹת אֶת הַקָּפֶה הַחֲלָבִי... חֲבָל הָיָה לִשְׁפּוֹךְ אֶת הַקָּפֶה הַחַם, לָכֵן נִכְנַסְתִּי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, עַל מְנָת לְחַפֵּשׂ מִישֶׁהוּ שֶׁאוּכַל לָתֵת לוֹ אֶת הַקָּפֶה... וְהִנֵּה לְפָנֶיךָ כּוֹס הַקָּפֶה הַמַּהְבִּיל מוּכָן לִשְׁתִיָּה"!

הָאַבְרֵךְ הַמִּשְׁתָּאֶה הוֹדָה לוֹ עֲמֻקּוֹת, בֵּרֵךְ בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַל כּוֹס הַקָּפֶה "שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ", וְהִמְשִׁיךְ לִלְמוֹד בְּרַעֲנַנּוּת וּבִשְׁקִידָה מֻפְלָאָה עַד לְאוֹר הַבֹּקֶר.

מֵהַמַּעֲשֶׂה הַמֻּפְלָא נוּכַל לִלְמוֹד עַל דַּרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם בִּשְׁקִידַת הַתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא; כְּשֶׁגּוֹמֵר הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת רוֹצֶה לִלְמוֹד, וְאֵינוֹ מְוַתֵּר, מִיָּד מְסַיְּעִים אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ, בָּהּ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ (מַכּוֹת י':), וְהַבָּא לִטָּהֵר, מְסַיְּעִים אוֹתוֹ (שַׁבָּת ק"ד)!

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין