דיני חולה בקריאת שמע ותפילה

הבגד לתפילה

אף על פי שעל כל אדם בריא ללבוש בגדיו ולנעול נעליו בעת התפילה, ולא להתפלל כשהוא עם פיג'מה או נעלי בית, מכל מקום חולה שלבוש בפיג'מה, רשאי להתפלל כן, אך טוב שיתן על הפיג'מה מעיל או חלוק. (ילקוט יוסף תפילה כרך א שיד)

קריאת שמע בשכיבה

חולה השוכב על מיטתו, יטה מעט את עצמו על צידו ויקרא קריאת שמע. אך לא יקרא כשהוא פְּרַקְדָן, דהיינו כששוכב על גבו ופניו כלפי מעלה, או כששוכב על פניו וגבו כלפי מעלה. (שלחן ערוך אורח חיים סימן סג ס"א)

קריאת שמע בהרהור

חולה שאינו יכול לקרוא קריאת שמע בביטוי המילים בפיו, לפחות יהרהר קריאת שמע בלבו. (שלחן ערוך אורח חיים סימן סב ס"ד)

חולה שהרהר קריאת שמע בלבו כנ"ל, ולאחר איזה זמן הוא מרגיש טוב יותר ויכול לקרוא בפיו, חייב לחזור ולקרוא קריאת שמע שוב בפיו, כי ההלכה היא, שהרהור בלב אינו כמו דיבור ממש. (א עב)

על כן, חולה שהרהר קריאת שמו בלבו בבוקר, ואחר הצהרים הוא מרגיש טוב יותר ויכול לדבר, יקרא עתה קריאת שמע בפיו. ואף שעבר כבר זמן קריאת שמע, מכל מקום כיון שלדעת כמה פוסקים אין זמן מוגבל לקריאת שמע מן התורה, וקריאת שמע של יום זמנה כל היום, ומה שאמרו עד שלוש שעות, זה רק מדברי חכמים, לכן יקרא עתה בפיו, כדי לצאת ידי חובה קריאת שמע מן התורה.

כוונה בתפילה

חולה שהכביד עליו חוליו והוא טרוד, ואינו יכול לכוון בתפילת שמונה עשרה כלל, לא יתפלל. אבל אם יכול לכוון לפחות בברכה הראשונה, יתפלל. (הלכה ברורה ה שעב)

תפילה מעומד

אף על פי שעל כל אדם בריא להתפלל את תפילת העמידה כשהוא עומד על הארץ דוקא, ולא כשהוא עומד על מיטה או כסא או מקום גבוה, שנאמר: "ממעמקים קראתיך ה'", מכל מקום חולה שאינו יכול לרדת מהמיטה, רשאי להתפלל כשהוא עומד על גבה. (שלחן ערוך אורח חיים סימן צ ס"א. א עא)

תפילה בישיבה או שכיבה

חולה שאינו יכול לעמוד בתפילת העמידה כלל, רשאי להתפלל כשהוא יושב או כשהוא שוכב על גבי המיטה. (שלחן ערוך אורח חיים סימן צד ס"ו. א עא)

חולה שלא היה יכול לעמוד בתפילה והתפלל בישיבה או בשכיבה, ועתה הוא מרגיש טוב יותר ויכול לעמוד ולהתפלל, עליו לחזור ולהתפלל שוב מעומד בתנאי של נדבה, ויאמר כך: אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הרי תפילתי זו תהיה תפילת חובה. ואם אינני חייב לחזור, תהיה תפילתי זו תפילת נדבה. ואם עבר זמן התפילה, כגון שלא חש בטוב כלל בבוקר, והתפלל תפילת שחרית כשהוא שוכב, ועתה בצהרים הוא חש בטוב, אזי יתפלל מנחה פעמים, עמידה אחת למנחה, ועמידה אחת לתשלומים של שחרית בתנאי של נדבה, ויאמר: אם אני חייב לחזור ולהתפלל תפילת תשלומים, הרי תפילתי זו תהיה לתשלומים. ואם אינני חייב לחזור, תהיה תפילתי זו תפילת נדבה. (א עא)

שעה שהציבור מתפללים

חולה שאינו יכול להתפלל בציבור, יכוון את תפילתו לשעה שהציבור מתפללים, והיינו, שישער את הזמן שציבור מסוים מתחילים את תפילת העמידה, ויתחיל גם הוא את העמידה באותה שעה. (ילקוט יוסף תפילה כרך א רמט)

בגמרא מסכת ברכות (ז ע"ב) אמרו: שאל רבי יצחק את רב נחמן, מדוע לא בא מֹר לבית הכנסת להתפלל? אמר לו רב נחמן, לא חשתי בטוב. אמר לו רבי יצחק, היה לו למֹר לאסוף עשרה אנשים לביתו, ולהתפלל עימהם תפילה בציבור. אמר לו רב נחמן, טורח היה עלי לאסוף עשרה אנשים. אמר לו רבי יצחק, היה לו למֹר לומר לשליח ציבור שיודיע לכבודו את הזמן שמתחילים להתפלל, ובאותה שעה היית מתחיל להתפלל בבית, ומכוון להצטרף עימהם. אמר לו רב נחמן, מה זה שאתה מקפיד עלי כל כך על שהתפללתי לבדי בבית? אמר לו רבי יצחק, משום שדרש רבי שמעון בר יוחאי על הפסוק (תהלים סט יד): "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן", אימתי עת רצון, בשעה שהציבור מתפללים, אבל תפילה של יחיד אינה נשמעת אלא אם כן משִׂים נפשו בכפו, ומתפלל בכוונה בכל לבו. אבל ציבור אפילו אם אינם מכוונים כל כך בתפילה וליבם בל עימם, בכל זאת הקב"ה מקבל את תפילתם ומוחל להם ואינו מואס בתפילתם. וכן כתב הרמב"ם (הלכות תפילה פרק ח הלכה א): תפילת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף את עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור. (ועיין עוד בהרחבה בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה" במעלת וחשיבות התפילה בציבור.)

קַטֶטר

חולה הזקוק לקַטֶטר, ואינו מרגיש כשמי רגלים נוטפים ממנו, מותר לו להניח תפילין ולהתפלל כך, ובלבד שיהיו בגדיו העליונים נקיים, ולא יהיה בהם ריח רע. (ילקוט יוסף פסוקי דזמרה תרצט)

חולה שקשה לו ללכת לבית הכסא, ומטיל מי רגלים בכלי שבחדרו, די שיכסה לאחר מכן את הכלי, ואז יוכל להתפלל וללמוד תורה, ובלבד שלא יהיה בחדר ריח רע. (ילקוט יוסף פסוקי דזמרה תרצב)