אתם שואלים, מנוחה פוקס עונה: האם אני חולת ניקיון?

אני "חולת ניקיון וסדר". מאז שאני שבה מהעבודה אני עובדת בבית. תמיד נדמה לי שלא מספיק נקי. אני לא יכולה ללכת לישון בלילה אם יש כוס בכיור ואני לא מסכימה ששום כלי יהיה מונח על השיש כשאני הולכת לישון.

לבעלי זה מפריע מאד. הוא אומר שאין לו בעיה עם הסדר והניקיון שאני עושה, אלא שהבית לחוץ מאד בגלל זה. אני מסבירה לו שכל אחד עם ה"שגעונות" שלו.

איך אפשר לגשר על שתי הדעות האלו?

כשהשיגעון עולה על התבונה, כאן מתחילה הבעיה. ברגע שלמישהו מבני הזוג משהו צורם ומפריע, סימן שהדבר קיצוני ובלתי הגיוני.

הלא כולנו מבינים שמלכתחילה בעל אוהב בית נקי ומסודר, אם כן, מדוע שיתמרמר? – כנראה את מגזימה, כפי שאת בעצמך מציינת, אולי לחוצה בשל כך, אולי עצבנית ומדברת לסביבה בצורה קשה, אולי עובדת קשה עד שאין לך פנאי ליהנות בחיק בני משפחתך?

לפעמים גם כשיש לי בעיה, עלי לומר לעצמי: "נכון, קשה לי מאוד לראות בלגן, אבל אם לבעלי מפריע שאני לחוצה, עלי לחשוב איך אוכל להיות מרוצה על אף שהבית לא יהיה לגמרי-לגמרי מושלם.

אימא שהיא פדנטית מאד מתקשה עד מאוד להתפשר על כך. לכן עצתי לך, התחילי מדבר קטן, כך תגיעי עקב בצד אגודל לדרך הנכונה. בתחילה, השאירי בלילה את הכוס בכיור החלבי.

כן, הידיים שלך יימשכו לספוג, לשטוף את הכוס, אבל את לא תעשי זאת. השאירי את הכוס בכיור ולו בשביל שבעלך ייתקל בה וישאל את עצמו: "מה קרה לה? הו, יופי, אשתי פתאום מתנהגת בצורה סבירה". כן, זו בסך הכול כוס, אבל אם הכוס הזו מפריעה למערכת, אז אולי באמת כדאי לוותר?

ברגע שזה משהו נקודתי, יהיה לך קל יותר לקבל את מה שקורה בבית, ולבעלך זה יגרום להקלה, כשלא ייראה אותך כל הזמן לחוצה, מסדרת, ודואגת שלא יישאר פריט אחד שלא במקומו. (מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)