גבורת נפש בל תתואר: כך הרגיע הסב את כל בני משפחתו, רגע לפני שהמשפחה נכחדה כליל

היה זה בתקופת השואה האיומה. הנאצים הגיעו אל העיירה היהודית 'טרוכנברוד', ולקחו את כל התושבים אל היער הסמוך, על מנת להורגם ולקוברם בקבר אחים המוני.

בין היהודים שעמדו שם, רגעים ספורים לפני המוות, עמדו 30 בני משפחת גיטלמן לענפיה: אבי המשפחה ר' דב, בניו, כלותיו, בנותיו, חתניו וכל נכדיו.

נקל לשער את אימת המוות וחוסר האונים שחש יהודי, שנוכח כי הוא וצאצאיו עומדים למות ברגע אחד, כאשר לא יישאר זכר מבני המשפחה...

אך ר' דב, בגבורת נפש אמיתית, פנה אל כל צאצאיו ושאר היהודים, והרגיע אותם במילים: "אל תפחדו, זה לוקח רק רגע אחד, וכבר נהיה אצל הריבונו של עולם!"...

את העדות המרטיטה סיפר אחד הניצולים מגיא ההריגה לבנו של ר' דב, הרב יצחק גיטלמן, שהוא השריד היחיד שנשאר מאותה משפחה מפוארת.

סיפור נוסף המוכיח על גבורה יהודית אדירה: היה זה בגטו קובנה, כאשר נלקחו 1,000 ילדים לאקציה. אב של אחד הילדים ידע שהוא יוכל לשחד את הקאפו ולשחרר את בנו, אבל הוא גם ידע שהמכסה של ה-1,000 ילדים לא תשתנה. אם הבן שלו יהיה בחוץ, ילד אחר יהיה בפנים.

בצר לו הוא פנה לרב אפרים אשרי כדי לברר אם מותר לו. הרב, בכנות, לא ידע לפסוק תשובה. "אם הרב לא עונה לי תשובה" ענה האיש "כנראה שזה אסור". "לא", אמר הרב "זו שאלה מורכבת. דיני נפשות. אין ספרים לפני, ואיני יודע מה לענות לך". "אם כך", ענה האב הגיבור, "אני לא אציל את בני. לא ארצח ילד אחר כדי שהוא יחיה".

אין שום מקבילה לגבורה העל-אנושית הזו. זהו יהלום זוהר המפאר את כל ההיסטוריה האנושית. המצדיק ומגדיר מחדש את המונח צלם אנוש. דווקא באותן השנים בהן האכזריות קבעה לה שיאים חדשים ובלתי נתפסים, גם החמלה והאנושיות הגיעו לעוצמות שאי אפשר להתחרות איתן. בשואה התגלו גבורה וגבהות נפש המעניקים מימד חדש ועמוק למילה אדם ומשכתבים מחדש את כל מה שידענו על אנושיות והומאניות. הם לא הלכו כצאן לטבח. הם צעדו בקומה זקופה ושמרו בגאווה על צלם האלוקים שבקרבם.