שירה יהודית
ואחרי הדמעות מגיעה התודה, וזוכים שוב לראות - מאותה נקודה
את השיר הזה כתבתי ימים אחדים לאחר כתיבת טור שהיו בו לא מעט דמעות כאב, וחשש מן הבאות. מיד לאחר כתיבתו הרגשתי איך הוא ממלא אותי ברחשי הודיה והכרת הטוב לקב"ה, וכך אני מקווה שהוא יפעל גם עליכם
- שירה דאבוש (כהן)
- ג' סיון התשע"ח
(צילום: shutterstock)את השיר הזה כתבתי ימים אחדים לאחר כתיבת הטור הזה, שהיו בו לא מעט דמעות כאב, וחשש מן הבאות.
אבל כמו שקורה לי אחרי כל קושי, גם הפעם הקב"ה ריחם עליי ואסף את שבריי רק כדי לראות כמה סיבות יש לי להמשיך ולהודות לו - גם על הקושי שבהמתנה, חוסר האהבה והבדידות.
וזה בדיוק ההבדל (ויחי ההבדל הקטן ש)בין יהודי מאמין לכזה שלא. היהודי המאמין יודע שלא משנה מה יעבור עליו וכמה - הוא לעולם לא באמת מסוגל לעזוב את הקב"ה, והוא לעולם לא באמת נשאר לבד.
אז למה אנחנו בכל זאת מרגישים לבד לפעמים? פשוט מאוד בגלל ששכחנו איך לאחוז בקצה החוט של כל הדברים הטובים שקיימים בנשמה שלנו, עדיין. הדברים שלא הלכו לאיבוד בלהט החיפוש אחר מקומנו האמיתי בעולם, הדברים שעדיין ניבטים אלינו מתוך הנשמה וצועקים אלינו: 'תסתכלו, אנחנו כאן'.
וכמו שהשיר הזה וכל מה שקרה בעקבותיו (רכישת הספר 'שעריו בתודה' ו'אמרתי תודה ונושעתי' של הרב ארוש, למשל) מרגיש לי טוב ונכון ומילא אותי בהמון חוזק - כך אני מקווה שהוא יפעל גם עליכם.
ואחרי הדמעות
מגיעה התודה
כשזוכים שוב לראות
מאותה נקודה.
שבה עזבנו, כמעט בלי להרגיש,
את השמחה במסע המתיש.
ואחרי הדמעות
מגיעה התודה,
כשזוכים שוב לדאות
הרחק בשמי האגדה.
שבה עזבנו, כמעט בלי להרגיש,
את עצמנו, במסע המביש.
ואחרי הדמעות
מגיעה התודה,
כשזוכים שוב לבכות
ולהבין שזו חידה -
שבה עזבנו, כמעט בלי להרגיש,
את הפיתרון, במסע המרעיש.
ואחרי הדמעות
מגיעה התודה,
כשזוכים להתיר
קשרי אמונה אבודה.
שבה עזבנו, כמעט בלי להרגיש,
את כל מה שחשוב - במסע המחיש...
את כולנו - צעירים, זקנים וטף
אל כיוון אחד בזה המרדף.
כן, אחרי הדמעות,
מגיעה התודה.
כשזוכים קצת לראות
שזו אינה אבדה...
שהיא כאן, והייתה כאן תמיד
מונחת שלימה, ומחכה להימצא.
נשמתנו המחפשת, המבוהלת להחריד,
שאת החוט שכחה להחזיק בקצה.