סלפי

אולי זו טעות? אולי את פס הקול הזה צריך לפזר על פני השנה כולה? לקבל אותו במנות קטנות, 365 ימים בשנה. אנחנו לא שומעים מספיק את הגילים האלה, את המבטאים האלה, ובעיקר את הרוח הזו

"אם יש משהו שלמדתי מכל זה, זה להקשיב לגוף שלי ולשים לב לכל סימן קטן", אמרה הצעירה שגילתה סימן מוזר על פניה - בגילוי שעשוי להציל את חייה

זה המקום הכי גבוה האפשרי, זה הכתר שאת זוכה לו, זו שותפות עם הקדוש-ברוך-הוא ביצירת האור והבאת האור והגאולה, לטובתך ולטובת כנסת ישראל

מאז, בכול בוקר, בתפילתי, אני מרים ראשי למרום ואומר לבורא עולם תודה רבה, וחושב מחשבות טובות על אותו היום שיבוא. מחשבה טובה יוצרת מציאות. חשבתי טוב וקיבלתי טוב

​היא לא יכלה להגיע לשמירת השבת רק עם החיבור שלי. היא היתה צריכה משהו פרטי ואישי שידבר אליה, ואני לא ידעתי כמה מהר הוא יגיע

לא צריך לעבור מלחמות ואירועים מכאיבים כדי להוסיף בטוב, אלא להחליט כל אחת עם עצמה, מתוך החלטה נחושה להוסיף להאיר את העולם באור ה'

תנו לנשמה שלכם לצמוח, בזמן של צמיחת האביב. תכינו אותה לקראת חג הגאולה. אל תהיו כמו התינוק שנולד בימי הקורונה, והתקשה להיפרד מההרגלים הלא-טבעיים

שליח חב"ד בבוליביה מספר על הניסים שמלווים אותו בדרך להביא מצות לכל יהודי הקהילה

דברי סנגוריה חמים שכתבה אישה חילונית על המגזר החרדי. שווה לקרוא

איפה עושים חג השנה? מוכנה לשלם כדי לעשות אותו עם ההורים. אנחנו חיים בצלו של ה', ומה שנשאר זה להודות יום-יום על נשימה בריאה

כוס מים - המשקה הכי נפוץ, הכי פשוט, הכי זמין. אולם האם תמיד אפשר לשתות כוס מים?

"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד! אברך אותך שתמצא מקום שלבך יהיה חפץ בו, תלמד שם תורה ותסייע לעם ישראל ברוחניות ובגשמיות"

היא בנתה לה בונקר על שפת הלב. הבונקר היה עמיד, חסין בפני רוחות וזרמי מים אכזרים. כמעט בלתי חדיר. כמעט, כי מתחת לפני השטח, זולגים היו מים תדיר. מושלמת שלי

את סיפור העזיבה והחזרה שלו סיפר קובי כאן באתר כבר לפני כשנתיים. עכשיו הוא מספר את החלק השני של הסיפור שלו, של התשובה השלמה והמלאה

יְלָדֵינוּ הַזַּכִּים, טְהוֹרִים וְיוֹדְעִים: בִּלְעֲדֵיהֶם, אֲנַחְנוּ סְתָם עוֹד זוּג נְשׂוּאִים.

האם הגענו לשדה לפגוש את המלך? האם אנו יודעים באמת איך עושים זאת?

בתוך דקה נעלמו התיקים, אבל הנער לא אבד עשתונות, רדף אחרי הגנבים וכשתפס אותם – עשה מעשה מפתיע במיוחד

היו כאלו שאמרו לי "לך אסור, לי מותר", או "זה אני עושה את זה, מה אכפת לך? זה עלי". אבל אני לא התפשרתי ולא וויתרתי. תמיד חישבתי את הלקוחות שלא יבואו מול עולם נצח שאני יכול להפסיד

אני רואה אותך בחיבוקים של סבתא, אני רואה אותך... בעיניים של אנשים כשעושים עבורם משהו נוגע ללב, אני רואה אותך בחברת שיחה עם חברה קרובה

זה לא שלא הכינו אותי לפני. תמיד שמעתי על אחרי הלידה. הורמונים שצונחים ולילות לבנים. אבל אנה אני באה? על תחושות שלאחר לידה