הכלב הרבה ליילל והחלטתי לתת לו כדור הרגעה

סיפר ד"ר אליהו ס. הי"ו: בשבת קודש התארחו בביתנו בני משפחה המתקרבת ליהדות, שהגיעו בליווי הכלב שלהם. לפני כניסת השבת, התקוטט הכלב עם אחד מכלבי השכונה, וספג חבטות קשות.

בלילה, הכלב לא הצליח להירדם, והרבה לבכות וליילל מחמת פצעיו וכאביו. ניסיתי למצוא עצה, כיצד אוכל להרגיעו מסבלו. לבסוף החלטתי, שארגיע אותו על ידי... כדור הרגעה.

הכלב בלע את הכדור, ולא חלפו דקות מספר, ואכן נרגע ושקע בשינה עמוקה...

אלא, שכעת אני מסופק אם נהגתי כדין, שכן כידוע גזרו חכמים שלא יעשה אדם בשבת מעשה לצורך רפואה, מחשש שמא ייכשל בעת הכנת הרפואה בשחיקת סממנים, ויעבור על מלאכת טוחן. ולקיחת תרופות בשבת הינה בכלל גזירה זו, (אלא אם כן מדובר באדם שנחשב לחולה שאין בו סכנה, אבל כשאדם סובל רק ממקצת חולי או ממיחוש בעלמא, אסור לו לצרוך תרופות. שו"ע או"ח סי' שכ"ח סל"ז).

וממילא נשאלת השאלה, האם מותר היה ליתן לכלב את התרופה בשבת?

תשובה:

נפסק בשו"ע (או"ח סי' של"ב ס"ג): "אם אכלה הבהמה הרבה כרשינין (צמחי מספוא), ומצטערת, יכול להריצה בחצר כדי שתייגע ותתרפא". וכתב המשנ"ב (סק"ה), שאף על גב שזוהי רפואה, וברפואה לאדם גזרו משום שחיקת סממנים, מכל מקום ברפואת בהמתו אין אדם בהול כל כך שיבוא לשחוק סממנים. ובספר שמירת שבת כהלכתה (כ"ז-נ"ז), כתב בשם מרן החזון איש זצ"ל, שהוא הדין שמותר ליתן לבהמה תרופות או להזריק לה זריקה תחת העור ולא בווריד. (יצויין, שיש המתירים במקום הצורך גם לבני אדם לצרוך תרופות הרגעה אם אינם מרפאים ובאים רק להשקטת העצבים והמתח בלבד, או להשקטת מיחושים הגורמים את ההפרעה. יעויין ב'ציץ אליעזר' חלק י"ד סי' נ').

לסיכום: מותר היה ליתן לכלב את הכדור.

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.