מה הדבר הכי קשה באירוע מעורב? תשאלו את הרקדנית שרה לייבוביץ’

שרה לייבוביץ', מעצבת כיסויי ראש שגדלה כרקדנית, משתפת את החוויות שלה כבעלת תשובה שנאלצת להשתתף באירוע מעורב. היום היא אמנם נמצאת במקום אחר, אבל השתתפות באירוע מעורב תמיד מציתה בה את אותן תחושות אמביוולנטיות, של מי שרוצה לקום לרקוד ולשמח אבל לא יכולה. "אם תשאלו בעלת תשובה כמוני מה הדבר הכי קשה בלשבת באירוע לא מופרד, עם מוזיקה הכי כייפית שיש - זה שאת לא יכולה לרקוד", היא כותבת בפוסט שפורסם בקבוצת הפייסבוק 'מכורות למטפחות אנונימיות'. 

"כן, בתור מישי שגדלה כרקדנית, עד היום אני נושמת, רוקדת, שומעת ולא יכולה להיפרד מהקצב הזה שעושה טוב. כן כן, אני בטוחה שאתן מזדהות איתי שכל דודה אומרת לי 'נו, בואי'. ואחיות שלי: 'נו, פה בצד תרקדי'. הן לא מבינות... אני בת של מלך עם כתר על הראש. אני לא יכולה לרקוד בשדה זרים. אני יושבת ומסתכלת על כולם ומרגישה פשוט כל כך טוב עם עצמי".

לדבריה, שום דבר בעולם לא יוכל להחזיר אותה למקום ההוא, של השקר והריקנות הגדולים האלה על רחבת הריקודים המעורבת. "מכירה את השקר הזה. חוויתי אותו מקרוב: הנאה שנעלמת בין רגע, שכרות חושים שנשכחת מהר. ואתם יודעים מה? אין כמו לשמוח בקדושה, ואין כמו להרגיש טהורה".

את דבריה היקרים חותמת לייבוביץ' במילות הודיה לקב"ה, שהלב מתמלא בשמחה רק מלקרוא אותן. "אבא, תודה שבחרת בי להיות רק שלך ושל בעלי היקר. אהובות שלי, תעריכו את הכתר שעל ראשכן. זה הדבר הכי קדוש שיש, ותמליכו אותו בכל מקום. היה שווה לעצב את הכתר להיום בעבודת יד, בידיעה שאת היחידה עם מטפחת באולם".