הכי לבד שרק אפשר, עכשיו יותר מכל פעם

לבד...

הכי לבד שרק אפשר,

עכשיו יותר מכל פעם.

זה רגע שאני פשוט מבינה שלבד זה לא רגש.

לבד זו מציאות!

מציאות ששום דבר בעולם לא יוכל לשנות.

גם החבר הכי טוב שלך, שיבכה איתך,

שיאהב אותך,

גם הוא לא יוכל לרפא.

זו מין בדידות שהיא תמידית.

בדידות ששוכנת בלב בגלל חוויה,

שכמה שאחרים ינסו לחוות איתך, ינסו להרגיש אותך –

הם לא יצליחו.

זו מין בדידות כזאת,

שהמקרים ביום יום רק מזכירים לך אותה יותר ויותר,

רק מחדדים את המצב.

רק מזכירים לך שיש אבא אחד בשמים,

שרק הוא מסוגל להפיג את הבדידות הזאת.

שרק הוא יודע למה בריא לי כאב הלב הזה עכשיו.

שהוא יודע כמה כוחות אני צריכה בשביל זה, והוא גם נותן,

באהבה ענקית.

והוא שומע עכשיו את הלב שלי שפועם חזק,

בלי קצב.

פעימות שמחרישות את האוזניים בלילה ולא נותנות לישון.

והכאב הזה שלופת בחוזקה, והזיכרונות,

ותת המודע הזה שבגד בי ,

שבוגד כל רגע,

בלי להפסיק.

שגרם לי להבין שמה שהיה עד עכשיו – עוד איכשהו בשליטה...

עכשיו כבר לא!

הקושי המטורף הזה, שאתה חושב שאתה מרגיש משהו אחד, אבל בפועל קורה משו אחר,

ואין לך שליטה על זה.

וזה מפתיע מרגע לרגע יותר ויותר...

ואין לי כבר כח!

אני רק רוצה לטמון את הראש שלי עמוק בכרית

ולא לזוז משם.

רוצה לשכוח מהכל, להתחיל חיים חדשים.

רוצה להרפות קצת.

לתת ללב הזקן הזה קצת לנוח.

אבל רק רוצה...

כי יש משהו בתוכי שמנהל אותי אחרת.

אז תן לי כח,

כי כבר נשברתי!

ביתך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.