חברתי לשעבר, האם באמת הייתי כלום בשבילך?

לחברה שלי, לשעבר.

אני רוצה לסיים עם זה.

נמאס לי מתקוות השווא שאולי תתקשרי, אולי תתנצלי, אולי כן אכפת לך.

אני כועסת, פגועה ומרוסקת מבפנים.

ואחרי כל מה שהיה, עוד יש בי איזשהו ספק: אולי אני זו שהייתי לא בסדר?

אבל לא. בדקתי, לא הייתה שום סיבה למה שקרה, ובהחלט לא הייתה סיבה לדרך שבה עשית את זה ולדרך שבה את מתנהגת אלי עכשיו.

באמת הייתי כלום בשבילך?

שאפילו לא הסתכלת לאחור לראות מה השארת שם?

וכל מה שהיה אחר כך. חשבתי שבאמת רצית לעזור לי, אבל בסוף התברר לי שרק "עשית לי טובה ואני צריכה להיות אסירת תודה"?! זה מה שאמרת, לא?

החופש הגיע. חשבתי שכשלא אראה אותך אהיה חופשיה מהמחשבות, מהכאב ומייסורי הנפש.

אבל לא. אני יושבת בבית משתוקקת להתקשר אליך, לדבר אתך, להטיח בך את כל מה שעובר עלי בגללך. אבל אני לא מעזה.

קודם לא הבנת, למה שתביני עכשיו?

רק תתעצבני עלי, כמו אז.

יום כיפור מתקרב. אני באמת רוצה לשכוח ולסלוח, למחוק מהלב.

אבל הלב שלי בוער ושורף, והדמעות שלי מרטיבות את הדף שעליו אני כותבת.

אני רוצה רק להיעלם ולחדול, לא להרגיש את הכאב הזה, הייסורים האלו.

ואין מי שיעזור,

חוץ מאבא.

אבא שלי, אלוקים.

תעזור לי לראות את הטוב, תעזור לי לשכוח, תעזור לי לא לשנוא, תעזור לי לחיות.

אני אוהבת אותך, אבא.

תודה על שאני יהודייה, ושיש לי אותך!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.