החפץ חיים התחנן בדמעות: "אנא שמור שבת". לא תאמינו מה קרה בסוף

באחד ממסעותיו הגיע החפץ חיים אל העיר ריגה בירת לטביה, בה היה מפעל ענק שרבים מבני העיר היו מועסקים בו, אלא שבעל המפעל היה יהודי הרחוק מתורה ומצוות והתעקש להשאיר את המפעל פתוח בשבת על כל עובדיו... שמע זאת החפץ חיים והלך לדבר על ליבו של בעל המפעל, ולהסביר לו את גודל עוון חילול שבת שנגרם בעטיו – לו עצמו ולעובדיו הרבים.

בעל המפעל אטם את אוזנו ולא האזין כלל לדברי התוכחה של החפץ חיים, ואמר: "בכל יום שהמפעל פתוח אני מרוויח סך ארבעת אלפים רובל, האם הרב חושב שאסכים להפסיד סכום שכזה מדי שבת בשבתו?"

השיב לו החפץ חיים: "ולהפסיד את בית החרושת כולו בשל חילול השבת - זה עדיף בעיניך?".

"וכי למה הרב חושב שאפסיד את כל המפעל?", תמה המנהל בפני החפץ חיים, שהשיב מיניה וביה "הלא פסוק מפורש הוא: 'ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות'. מדוע היתה התורה צריכה לומר מה נעשה בשאר ימות השבוע, אם כל מה שבאה לומר זה איסור מלאכה בשבת?…"

אלא ביאר החפץ חיים את הפסוק: "כך אמרה תורה: רצונך שתהיה לך עבודה ששה ימים? שבות ממנה בשבת! שאם לא כן, גם בששת הימים לא תוכל לעבוד".

השיב בעל המפעל בלעג, עפרא לפומיה: "וכי סבור הרב שפסוק בחומש מחזיק את בית החרושת שלי?!"

בלית ברירה עזבו החפץ חיים בצער רב והמשיך לדרכו, והנה, לא עבר זמן רב, והבולשביקים השתלטו על רוסיה ועל כל סביבותיה, ולקחו את המפעל לידיהם. המנהל עצמו נאלץ לברוח בערום ובחוסר כל, אך זכה להכיר באמת ובעונשו, ושיגר מכתב לחפץ חיים בו כתב: "אכן פסוק אחד בחומש קבע את גורלו של המפעל".

באדיבות אתר 'דרשו'.