הרב יצחק יוסף

הרב יצחק יוסף לפרשת עקב: הנאה ממעשה שבת

נושאי השיעור: שימוש בחשמל בשבת. מצוות לאו ליהנות ניתנו. אמירה לגוי לחמם תבשיל בשבת

| י"ז אב התשע"ז |
אא

החילוניים לא טיפשים

א. יש לדון לגבי שימוש בחשמל בשבת, על מה סמכו כל ישראל שמשתמשים בחשמל בשבת, שהרי חברת החשמל הם אנשים שלא זכו לשמור מצוות, ומייצרים את החשמל בשבת עצמה, ואנחנו נהנים מהחשמל בפלאטה, והתאורה, והמזגנים, והלא מבואר בברייתא שהובאה בגיטין (נג:), ובחולין (טו.), ובכתובות (לד.), ובשבת (לח.), שיהודי שעשה מלאכה בשבת במזיד, אסור לו ליהנות ממלאכה זו לעולם, ולכל העולם אסור ליהנות ממעשהו בשבת עצמה עד מוצאי שבת. אין ספק שמה שהחילוניים מחללים שבת אין זה בגדר שוגג, הרי הם לא טיפשים, הם יודעים שלפי התורה אסור לחלל שבת ואף על פי כן אינם שומרים שבת, ואם כן נשאלת השאלה כיצד אנחנו נהנים מהחשמל בשבת?

 

להדליק נר של חשמל

ב. פעמים גם כן שמקילים להדליק נרות שבת במנורות חשמל, כגון יולדת שנמצאת בשבת בבית החולים, לא מסכימים לה להדליק נרות שבת בחדר, ואם תדליק בחדר האוכל לא תוכל לברך על הנרות כיון שיש שם עוד נרות, ואין לברך על תוספת אורה, ויש בזה חשש ברכה לבטלה [שלחן ערוך סימן רסג סעיף ח]. וכן מי שנמצא במלון וחושש להדליק בחדר, כי הנהלת המלון לא מרשה להדליק נרות בחדרים מחשש לשריפה, וחושש שעובדי המלון יכבו לו את הנרות, במקרים כאלו אפשר להקל ולהדליק מנורת חשמל ולברך עליה להדליק נר של שבת. ואם לא רוצה להשאיר מנורה דולקת בחדר, יכול להדליק גם את אור השירותים ולברך עליו, שהרי האור יגיע לו לתוך החדר.

 

במוצאי שבת הדין שונה

ג. במוצאי שבת אין לברך ברכת בורא מאורי האש על נר חשמל, כיון שהאש מכוסה בזכוכית ואינו דומה לאש של אדם הראשון, אבל בליל שבת שהמטרה שיהיה לו אור לעונג שבת, או לשלום בית, גם במנורת חשמל יש לו אור, ומעיקר הדין יכול להדליק נרות שבת בחשמל.

 

איך היה לכם ביום כיפור

ד. ראשית יש להבהיר, נודע מה שכתב החזון איש (מועד, סימן לח אות ד), שאם זרם החשמל נעשה על ידי ישראל מחלל שבת, אסור ליהנות ממנו, ואפילו באופן שיש איזה היתר בשימושו מן הדין, יש לאסור מפני חילול ה' שבדבר, כיון שהוא שימוש ציבורי, והעובד בשבת הוא עושה במרד וזדון, והנהנה ממעשיו מעיד חס ושלום שאין לבו כואב על חילול שבת. ומה יאמרו העובדים בחברת החשמל? בזכות חילול שבת שלנו הדתיים נהנים בשבת מהפלאטה ושאר מכשירי החשמל. לפני כשמונה שנים בקרתי בחברת החשמל בחדרה, והמנהל ליווה אותי והראה לי את כל הפיקוד והבקרה, וכל תהליך הפקת החשמל. והנה אחד המנהלים שם אומר לי באמצע הביקור: איך היה לכם ביום כיפור, היה לכם מזגן טוב? בליל כיפור כשכולם חזרו מבית הכנסת היה פחות ביקוש והורדנו את עוצמת הפקת החשמל, ובבוקר שוב חזרו לבית הכנסת, והגברנו את ייצור החשמל, בזכותנו היה לכם נעים בבית הכנסת ביום הכפורים. אז הבנתי את דברי החזון איש שיש בזה חילול ה', שעל ידי חילול שבת שלהם הדתיים נהנים בשבת.

 

תבוא עליו ברכה

ה. לכן למרות שמעיקר הדין מותר להשתמש בחשמל, וכפי שנבאר, מכל מקום מי שיכול להחמיר ולהתחבר לגנרטור תבוא עליו ברכה. גם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך בשו"ת מנחת שלמה תנינא (סימן טו) כותב תשובה ארוכה להתיר ליהנות מחשמל שמיוצר בשבת, אבל אף על פי כן מי שיכול להסתדר על ידי גנרטור תבוא עליו ברכה, כי זו חומרא חשובה. אני לא מדבר על אברכים שבקושי גומרים את החודש וזו הוצאה יקרה עבורם, אבל מי שיש לו קצת כסף טוב שיחמיר בזה.

 

גנרטור מכספי מעשר

ו. אם רוצה יכול לקחת מכספי מעשר ולשלם עבור החיבור לגנרטור. אצלנו הספרדים המעשר אינו חובה אלא מנהג מתורת חסידות, אבל האשכנזים מחשיבים את המעשר כספים חיוב מהדין, ולכן מקפידים לעשות מעשר מכל דבר, אפילו מהמתנות שמקבלים בחתונה, ואפילו ממה שנותנים הורי החתן והכלה לבני הזוג הם מפרישים מעשר. וכתב הרמ"א (יורה דעה סי' רמט סעיף א) שאין לעשות במעשר כספים שום דבר מלבד לתת לעניים. אבל כותב בשו"ת בית דינו של שלמה (חלק יורה דעה סימן א', דף נ' ע"א) - היה מגדולי הדור של החלאבּים - שהעיקר הוא שמעשר כספים אינו חובה אלא מנהג. ולכן אפשר לעשות בו גם מצוות אחרות, וכן לשלם את הוצאות הגנרטור. ומי שיש לו חובות, ישלם את חובותיו תחילה, ואחר כך יפריש מעשר כספים. בחור ישיבה שמקבל מהוריו דמי כיס לקנות חולצה לא צריך להפריש מעשר כספים. וכן חתן וכלה שקיבלו כסף מהוריהם לקנות דירה ורהיטים אינם צריכים להפריש מעשר מכסף זה. ולכתחילה טוב שיאמרו שהם נותנים להם את הכסף הזה במיוחד בשביל לקנות דירה ורהיטים, ואז בודאי שאין צריכים להפריש.

 

מרן טעמו ונימוקו עמו

ז. יש רב אחד שכתב בספרו, שמרן זצ"ל גם כן השתמש בגנרטור בשבת. אבל זה לא נכון, מעולם לא היה למרן גנרטור. פעם שאלנו את מרן למה הוא לא מחמיר בזה, הרי היתה לו אפשרות מבחינה כלכלית להחמיר בזה. והשיב לנו, כי כשיראו את זה המון העם יחשבו שזה חובה מעיקר הדין, יאמרו 'מעשה רב', וכולם יחקו אותו, ויש כאלה שהוצאה כספית זו קשה להם, ויצעקו עליהם שהם מחללים שבת, ולכן הוא מעדיף שלא להחמיר בזה. אבל שאר העם אף אחד לא לומד מהם, ולכן מי שיכול להחמיר תבוא עליו ברכה.

 

איך נוצר החשמל

ח. כשהיינו בתחנת הכח של חברת החשמל בחדרה, ראינו בצורה ברורה ביותר שיש שם חילול שבת גמור עבורנו. לפני קום המדינה היו מייצרים את החשמל ב'נהריים', באמצעות מי הנחל הנשפך לירדן, הכניסו לשם מאוורר ענק עם כנפים גדולות והיה עושה כמו מפל שמסובב את המגנט שבטורבינה וכשהמגנט היה מתחכך עם חוטי הנחושת היה נוצר חשמל. אבל היום לא עושים כך, אלא מייבאים פחם מחוצה לארץ באוניות, ומקפידים להביא את הפחם רק בימי החול. ואם מגיעה אוניה בשבת עם פחם, יש הנחיה שלא לפרוק את הפחם בשבת. כמה פעמים הגיעה אוניה בשבת, ולא פורקים אותה, ומכיון שהאוניה נשארת שם למשך 24 שעות, מחייבים אותם קנס בסך 40,000 דולר. את הפחם טוחנים ועושים ממנו אבקה שנעשית חומר בעירה, מדליקים את האבקה ויוצא מהאש חום אדיר, 1,600 מעלות, ומרתיחים בחום זה דוּד גדול מאוד מלא במים מזוקקים, כי מים רגילים יכולים לגרום לחלודה, ויש שם מאוורר גדול, וכאשר המים רותחים הם נהפכים לאדים, האדים רוצים לברוח, והלחץ של האדים מסובב את המאוורר 1,500 סיבובים לדקה, אשר מסובב את המגנט שבטורבינה, המגנט מתחכך עם חוטי הברזל ומזה נוצר החשמל, ומשם עובר החשמל לכל המדינה. יש שם חדר בקרה, עם לוח גדול מאוד של כפתורים, ויושבים שם העובדים ומשגיחים שלא יהיו תקלות. למשל, לפעמים יש נזילה של האבקה ופורצת שריפה, הוא לוחץ על כפתור מיוחד ויוצא קצף מיוחד לכבות את השריפה. אם הוא לא ילחץ על הכפתור מיד, אחר כך יצטרכו מכבי-אש עם עשרים איש לכבות שריפה זו.

 

לד דומה לסטיקלייט

ט. הכפתורים והנורות שם בחדר הבקרה הם עם חוט להט, אם הם יחליפו לנורות לֵד יורידו את החילול שבת לאיסור דרבנן, כי זה דומה לסטיקלייט שיש לשוטרים, שהם שוברים אותו ונוצר אור ירוק זרחני, על ידי חיבור של חומרים כימיים, בודאי שאין בזה איסור הבערה מהתורה, וכן במנורת לד שאין בה חוט להט יש רק איסור דרבנן של חיבור הזרם החשמלי. אבל אמרו שזו השקעה גדולה להחליף את כל הלוחות הללו. אבל האמת, שזה לא יפתור את הבעיה, שהרי עדיין הם מבעירים אש גמורה בייצור החשמל, וגם אם חומר כימי מפעיל את הטורבינה יש כאן איסור הבערה מהתורה.

 

הייצור נעשה לפי הצורך

י. בשעות הראשונות של ליל שבת אין שום שינוי בייצור החשמל, כי עד שינוי של 30% זה נעשה באופן אוטומטי, ורק משגיחים שלא תהיה תקלה. אבל במהלך הלילה שיורדת צריכת החשמל באופן משמעותי, הם מפחיתים את הייצור לפי הצורך, כי עודף זרם יכול לגרום שריפה בעמודי החשמל. ולמחרת ביום השבת כאשר יש צריכה מוגברת יותר מ-30%, העובדים מגבירים בעצמם את ייצור החשמל, בקיץ יש צריכה מוגברת יותר, ורק פעם בכמה חדשים יש ימים מסוימים שהם לא צריכים להתערב ולשנות את עוצמת הייצור.

 

עד 1 בלילה אין בעיה

יא. והנה מי שרוצה ללמוד בליל שבת עד אחת בלילה, אין לו בעיה, כי בשעות הללו הכל נעשה באופן אוטומטי. אבל אם רוצה להתמיד וללמוד יותר[1], רוצה לעבור על שותי"ם כמו רב פעלים, יביע אומר, יחוה דעת, לכאורה יש כאן איסור הנאה מחילול שבת של חברת החשמל.

 

דברי האגרות משה

יב. הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן סד) כתב תשובה על השימוש בחשמל בשבת, אם יש לחוש שהיתה תקלה ותיקנו אותה בשבת, אמנם הוא היה גר באמריקה, ושם מתקנים על ידי גוים, אבל הוא דן על הארץ, וכותב שיש להקל מטעם ספק ספיקא, ספק אם בכלל היתה תקלה, וגם אם היתה תקלה אולי פועלים גוים תיקנו את התקלה. אבל במחילה מכבוד תורתו הוא לא ידע שכל העובדים בחדר הבקרה הם יהודים. כשהייתי שם שאלתי אותם מדוע לא מעסיקים גוי דרוזי, מילא ערבי לא מעסיקים כי חוששים שמחר יתגייס ל'דעא"ש', ויעשה הפסקת חשמל בכל הארץ ח"ו, אבל דרוזי יכול לעבוד שם. והסבירו לי, שיש רק מעט אנשים שבקיאים בכל הלוח בקרה ויודעים איך להפעיל אותו ולתקן תקלות, שולחים כל אחד מהם ללימודים לתקופה של עשר שנים, ומשקיעים בו מאות אלפי דולרים כדי שילמד את המקצוע, ואין להם אפשרות להכשיר עוד עובדים חדשים. לצערנו לכדורגל וכדורסל יש להם כסף, זה 'תרבות' ומשקיעים כמה שצריך, אבל בשביל השבת אין כסף... וגם מה שכתב האגרות משה שאולי לא תהיה תקלה, לפי מה שביארנו גם בלא תקלה בדרך כלל הם מפחיתים ומגבירים את ייצור החשמל במהלך השבת.

 

מצוות לאו ליהנות ניתנו

יג. יש שרצו לומר שכל האיסור לקרוא לאור החשמל שמיוצר בשבת באיסור, זה דוקא כשקורא עיתון וכדומה, אבל כשלומד תורה יש לנו כלל "מצוות לאו ליהנות ניתנו", כלומר ההנאה שיש בקיום המצוה לא נחשבת הנאה אסורה.

 

הנאת הגוף מול הנאת הנפש

יד. והנה בגמרא ראש השנה (כח.) מבואר שהמודר הנאה ממעין, טובל בו טבילת מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. כגון שאחד שמע על איזה מעין שקרה שם איזה אסון ונדר שלא ליהנות מאותו מעין, והגיע זמנו לטבול, היום טבילת האיש היא רק מנהג טוב ממדת חסידות ולא מעיקר הדין, אבל בזמנם היה דין טבילת מצוה, בימות החורף מותר לו לטבול כיון שאין לו הנאה בטבילה זו ומצוות לאו ליהנות ניתנו, אבל בקיץ - בפרט בתקופה האחרונה שה' יתברך הוציא חמה מנרתיקה והיה חם מאוד - אסור לו לטבול, שהרי נהנה במה שהוא מתקרר מהמעין. ואפילו שיש מצוה בטבילתו, מכל מקום כיון שיש גם הנאת הגוף אסור לו לטבול, ורק כאשר מקיים מצוה בלי הנאה הנלוית למצוה אומרים מצוות לאו ליהנות ניתנו. אבל זה שלומד תורה לאור החשמל אף על פי שהוא נהנה, שהרי פקודי ה' ישרים משמחי לב, זו הנאה רוחנית ועליה יש לומר מצוות לאו ליהנות ניתנו, הנאת הגוף לחוד, והנאת הנפש לחוד.

 

מצוות לאו ליהנות ניתנו במצוות דרבנן

טו. בשו"ת קול אליהו ישראל (חאו"ח סימן יח) דן לגבי ספר תורה שמצאו בו דיבוק[2] בתפלת שחרית, ובתפלת מנחה בשבת הוציאו וראו שתוקנה הטעות, מתברר שאחד מהקהל עבר ותיקן את הספר תורה בשבת, הרי זה חילול שבת של מתקן מנא. הרב קול אליהו אסר להם לקרוא בספר במנחה, כיון שאסור ליהנות מחילול שבת. ומה שאמרו מצוות לאו ליהנות ניתנו, כתב הרז"ה (ראש השנה כח.) שזהו דוקא במצוה דאורייתא, אבל במצוה דרבנן לא נאמר הכלל הזה, ומכיון שקריאת ספר תורה במנחה היא מצוה מדרבנן, מתקנת עזרא, לכן אסור ליהנות ולקרוא בו. ולפי זה אם רוצה לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום לאור החשמל יהיה אסור, שהרי זו מצוה דרבנן, ואין לומר בה מצוות לאו ליהנות ניתנו. אולם רוב הראשונים סוברים - וכך ההלכה - שגם במצוות דרבנן אומרים מצוות לאו ליהנות ניתנו. ועוד, שאמנם החיוב לקרוא בתורה במנחה הוא מדרבנן, אבל כאשר יקראו בתורה יקיימו מצוה מהתורה של לימוד תורה.

 

שנים מקרא ואחד תרגום

טז. הוא הדין כאשר אירע קצר בבית, ובא אחד מבני הבית שאינו שומר מצוות ותיקן את הקצר, אפשר להשאר בבית אף על פי שנהנה מכך שהבית מואר, וגם אם רוצה ללמוד תורה ולקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, יכול לסמוך על המקילים שאומרים בזה מצוות לאו ליהנות ניתנו.

 

פיקוח נפש דוחה שבת

יז. אבל מה הדין אם רוצה לראות אלבום תמונות[3], אם היה קצר ותיקן אותו מחלל שבת, אסור ליהנות ממנו בשבת. אבל גם אם לא היה קצר, לכאורה איך יהנה במהלך השבת מהחשמל שמיוצר על ידי חילול שבת? הרב צבי פסח פראנק בשו"ת הר צבי (חאו"ח סימן קפ) כתב להקל בזמנו מכמה טעמים. וכן כתבו עוד אחרונים. אחת הסיבות להקל היא משום פיקוח נפש, כי מלבד בתי החולים שלרובם יש גנרטור, בזמננו יש הרבה חולים בבית שזקוקים למכשיר אנהלציה, או דיאליזה, וללא החשמל יבואו לידי סכנה. מרן זצ"ל בעצמו חילל פעם שבת לפיקוח נפש, הרבנית ע"ה היתה רגילה לקרוא בכל שבת את כל התהלים, והנה שבת אחת היא היתה חולה והיתה צריכה חמצן, לפתע ראה מרן את הרבנית איך שהיא נופלת ומפרפרת, רמזה לו שיחבר את החמצן לחשמל, מיד חיבר את החשמל והציל אותה, זו מצוה לחלל שבת עבור פיקוח נפש, ולכן חולה שיש בו סכנה מחללים עבורו שבת על ידי גדולי ישראל ולא על ידי גוי או קטן. וחברת החשמל מייצרת חשמל לכולם, גם לחולים, לפיכך מותר לנו ליהנות גם כן מהחשמל.

 

האם די בטורבינה אחת

יח. אלא שיש לדון מצד "ריבוי בשיעורים", שהרי לחולים די בהפעלת טורבינה אחת, ומבואר בשלחן ערוך (סימן שכח סעיף טז) שאם החולה צריך שתי תאנים, ויש ענף עם שתי תאנים וענף עם שלש תאנים, חותכים דוקא הענף שיש בו שתי תאנים, שלא להרבות בחילול שבת יותר מהצורך. ולדעת מרן השלחן ערוך ריבוי בשיעורים הוא איסור דאורייתא. ומכל מקום האיסור ליהנות מהריבוי הוא איסור דרבנן, ולכן יש להקל בהנאה מייצור החשמל, כיון שסוף סוף חברת החשמל אינה יכולה לייצר עבור החולים בלבד. יש תלמיד חכם אחד שכתב בספרו שטען לרב אלישיב, שהרי מה שהם מכבים בלילה זה לא לפיקוח נפש, אלא לחסוך, והרב אלישיב הסכים אתו שלפי דבריו אין ליהנות מהחשמל בשבת. אולם למרות שעשו בלילה שלא כהוגן שהפחיתו בייצור החשמל, מכל מקום ביום שבת אין להם אפשרות לדעת כמה החולים צריכים, והם מייצרים הרבה שלא יחסר חשמל, ואם היו שואלים אותנו מסתבר שהיינו מתירים להם לייצר עד שיצא הספק מלבם שיש מספיק חשמל לחולים, ולכן גם לנו מותר ליהנות.

 

חומרא טובה

יט. הרב דושינסקי הצריך להדליק נר ליד מנורת החשמל, וממילא ההנאה מהחשמל אינה הנאה גמורה, כי גם בלא החשמל יש לו אור בהיתר. וגם מרן זצ"ל במשך שנים היה מקפיד ללמוד במקום שיש נרות. ואכן זו חומרא טובה, ובסלון בלאו הכי יש נרות שבת, לכן ישים הרבה שמן שידלק עד שעה מאוחרת, וכך ירויח סברא נוספת להקל. גם בשו"ת באר משה (ח"ז קונטרס אלקטרי סימן יב) כותב כן.

 

אין להכריח את השני להחמיר

כ. שאלו את הרב פיינשטיין (בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד ס"ס סד), אם האשה לא רוצה להחמיר בגנרטור, מה יעשה, והשיב להם שלא יריב אתה על זה, כיון שזה בסך הכל חומרא, היא יכולה לסמוך על המתירים, ואינו יכול לחייב את אשתו בחומרות. אנחנו מברכים שלא עשני אשה, זהו משום שזכינו שיש לנו יותר מצוות מהאשה, אבל אין לזלזל באשה חס ושלום ולכפות אותה על חומרות. רק יסביר לה בנחת, שיתכן ובאמצע הלילה היתה איזו תקלה וחברת החשמל תיקנו אותה, 'ולא ידע בשכבה ובקומה', ולמעשה התבשיל התחמם על ידי חילול שבת. אם היא תסכים להחמיר, שיתחבר לגנרטור, אבל אין להכריח את השני להחמיר.

 

מקרר יותר קל

כא. השימוש במקרר יותר קל, וכמו שכתב הגאון רבי צבי פסח פראנק (בשו"ת הר צבי חאו"ח סימן קפא), שהוא רק שומר על המצב הקיים, שהמאכלים לא יתקלקלו, ולכן גם מי שמחמיר שלא ליהנות מחשמל בשבת יכול להקל בזה. הרב אז נדברו כתב שהוא הדין גם לגבי פלאטה, שאם תיקנו את החשמל בשבת מותר ליהנות ולאכול את התבשיל כשהוא חם, כיון שאין כל כך הנאה כי הוא רק שמר על המצב הקיים, כמו מקרר. אבל מרן זצ"ל - בתשובה שנדפסה באיזה ירחון לפני ארבעים שנה - חלק עליו, שבפלאטה הוא נהנה מהחום בזכות חילול השבת, ולכן צריך להמתין עד שיתקרר, ואינו דומה למקרר שרק שומר על האוכל שלא יתקלקל. ומכל מקום היום שיש חולים בבית שזקוקים למכשירי חשמל, אנחנו יכולים לסמוך על כך וליהנות מהחשמל שיוצר ותוקן בשבת, ואין צורך להמתין עד שיתקרר. [א.ה. וראה עוד בהליכות עולם ח"ד שנה שניה פרשת בא אות ב].

 

אפילו כשיצטנן אסור

כב. הרמ"א בהגה (סימן רנג סעיף ה) כותב, שבאופן מסויים אין לאכול את התבשיל אפילו לאחר שיצטנן, וזה לשונו שם: וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו [בדיני חימום התבשיל בשבת], אסור לומר לאינו יהודי לעשות. לכן אסור לומר לאינו יהודי להחם הקדירה אם נצטנן, ואם עשה כן אסור לאכלו אפילו צונן. עד כאן לשונו. שם שאמר לגוי בפירוש לעשות מלאכה עבורו החמירו חכמים יותר וקנסו אותו שאפילו לאחר שהצטנן אסור ליהנות. מקור דין זה מדברי הרשב"א בתשובה, ומעתיק אותו הבית יוסף שם.

 

הצטערו שחזרתי

כג. בשנת תשנ"ד פנו אלי ממקסיקו, היה שם אברך מישיבת 'קול יעקב' שבלבל אותם, הורה להם בכל ההלכות הפוך מפסקי מרן זצ"ל, גם במה שמרן אסר הוא אומר מותר, וכל שכן להיפך. האם יתכן שמרן טועה כל כך, אמנם אין אדם נקי משגיאות, אבל טועה בכל?! גביר אחד התקשר אלי וביקש ממני לבוא למקסיקו ולמסור שיעורי תורה ולהשיב על טענותיו. אני סירבתי לנסוע, כיון שבאותה שנה נפתחה ישיבת 'חזון עובדיה' ואני צריך להיות בישיבה. אותו גביר התקשר למרן זצ"ל והתלונן: בנך מתעצל לנסוע... מרן התקשר אלי ושאל: למה אתה לא נוסע לשם? הסברתי למרן שצריכים אותי בישיבה. מרן אמר לי: אתה תסע, ואני אגיע לישיבה כל יום במקומך! כל כך היה חשוב לו להעמיד את הפסקים שלו, כמה פעמים אמר: חולקים עלי כל כך מהר, האם הם חושבים שאני הוצאתי את הפסקים האלה מהשרוול שלי? כל תשובה עמל עליה כמה שבועות ולפעמים כמה חודשים. ואכן נסעתי, וכשחזרתי הצטערו הבחורים שחזרתי, איזה ראש ישיבה היה להם במשך שבוע...

 

הפשקווילים הגיעו למקסיקו

כד. כשהגעתי למקסיקו אמר לי המארח: הוציאו עליך מודעות. בתחילה לא הבנתי, אלו מודעות, "ברוך הבא בשם ה'"? לא, פשקווילים [מודעות מחאה]. גם כאן יש פשקווילים? התברר שצילמו הלכה בילקוט יוסף ועשו עליה X. בילקוט יוסף  (שבת ג' סימן שיח) כתבנו שמותר לומר לגוי לחמם מרק בשבת. והם ציינו על זה שהרמ"א (סימן רנג סעיף ה) הנ"ל אוסר, שהרי כתב בפירוש שאסור לומר לגוי לחמם את הקדרה בשבת, וגם בדיעבד אסור לאכול את התבשיל, ואפילו לאחר שהצטנן.

 

בזכות הפשקווילים בית המדרש היה מלא

כה. אמרתי למארח: תביא לי בית יוסף, ומחר נמסור שיעור לבאר את הדברים. ברוך ה' בזכות המודעות בית המדרש היה מלא מפה לפה. יכולתי 'לעבוד' עליהם ולומר להם שאנחנו הספרדים קבלנו הוראות מרן אבל לא קבלנו הוראות הרמ"א. יש בזה מחלוקת בין רבני המערב אם קבלנו הוראות הרמ"א כאשר מרן לא גילה דעתו, ומרן זצ"ל בשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללי ההוראה שבסוף הספר) העלה שלא קבלנו הוראות הרמ"א, אלא הוא כאחד הפוסקים החשובים מגדולי הדורות[4]. אבל תירוץ זה לא אמיתי, כי כאמור מקור דברי הרמ"א מהבית יוסף שהעתיק את הרשב"א, וכל דבר שמרן מביא בבית יוסף הוא להלכה, אם אין לזה סתירה מהשלחן ערוך.

 

ההיתר מיוסד על פי בית יוסף

כו. הסברתי להם שההיתר שכתבנו בילקוט יוסף הוא על פי דברי מרן בבית יוסף (סימן שיד), שם מבואר לגבי 'פותחת החבית' אם מותר לפתוח את החבית בשבת או שיש בזה איסור משום מתקן כלי, היום מותר לפתוח בקבוקי שתיה או קופסאות שימורים וכן לנתק גביעי לֶבֶּן, כיון שהוא שימוש חד פעמי, ולאחר גמר השימוש זורקים את הכלים הללו, אבל שם בחבית זה שימוש תדירי, ולדעת רוב הפוסקים אסור לשבר את מנעול החבית, וכתב הבית יוסף שמכל מקום יש להקל על ידי גוי כיון דאיכא מאן דשרי. כלומר כיון שיש מי שמתיר על ידי ישראל, אנחנו נתיר על ידי גוי, שהרי אמירה לגוי שבות מדרבנן, ומכיון שיש מחלוקת הרי זה ספק דרבנן ולקולא.

 

לדבריכם יש סתירה בבית יוסף

כז. שאלתי אותם ב'כתר תורה' במקסיקו: לדבריכם שמרן הבית יוסף [בשם הרשב"א] אוסר לחמם תבשיל לח בשבת, אם כן יש סתירה במרן, שהרי גם בבישול אחר בישול בלח יש מחלוקת, לדעת רש"י (שבת לד:) ורבינו יונה (הובא בנימוקי יוסף בבא בתרא י.) והרא"ש (פ"ג דשבת סימן י) ורבינו ירוחם (נתיב יב ח"ג, דס"ט ע"ג) והטור (סימן שיח) יש בישול אחר בישול בלח, אבל לעומתם דעת חמשה מרבותינו הראשונים, הרמב"ם (פ"ט מהלכות שבת ה"ג ופכ"ב ה"ח) והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן (שבת מ:) שאין בישול אחר בישול בלח. ואמנם מרן השלחן ערוך (סימן שיח סעיף ד, ז, טו) פסק להחמיר שאסור לחמם לח, אבל מדוע אסר על ידי גוי, והלא 'איכא מאן דשרי'.

 

בסך הכל חסר 2 מילים

כח. התירוץ פשוט, הרשב"א ומרן הבית יוסף לא אסרו לומר לגוי לחמם התבשיל, רק שהרמ"א השמיט שתי מילים שכתב הרשב"א: אסור לומר לגוי "להדליק האש" להחם הקדרה. כלומר האיסור הוא לומר לגוי להדליק את האש, כיון שזה דבר שהוא אסור לכל הדעות, אבל דבר השנוי במחלוקת כגון לחמם מרק על פלאטה, מותר לומר לגוי, כיון דאיכא מאן דשרי.

 

מדוע הרמ"א השמיט

כט. הקשו עלי שם, אם כן מדוע הרמ"א מחק תיבות אלו. והסברתי להם, כי הרמ"א דיבר בסי' רנג, שם מדובר על דיני שהייה וחזרה בשבת, ולא על דיני הדלקת האש, ולכן לקח מהרשב"א מה שהיה צריך לנידונו, אבל לעולם במקום שאין איסור חזרה כמו בפלאטה חשמלית, מותר לומר לגוי לחמם תבשיל לח.

 

מקושיא לא מתים

ל. קם ראש כולל אחד והקשה עלי, אם הרשב"א דיבר שאומר לגוי להדליק האש, מה החידוש בזה, צריך ללמד אותנו שאסור לומר לגוי להדליק אש? אלא בודאי שלאו דוקא להדליק, ועצם החימום אסור. אמרתי לו: איך אתה משבש את הרשב"א, הרי הוא כתב בפירוש "להדליק האש". ולגבי הקושיא מה החידוש, מקושיא לא מתים, בשביל זה צריך לעקם את כוונת הרשב"א? אתרץ לך תירוץ יפה, הרשב"א רצה לחדש לנו, שאם אמר לגוי להדליק האש, אנחנו קונסים אותו שאסור לאכול את התבשיל גם כשיהיה צונן. שמע, וקיבל את הדברים [א.ה. מרן הראש"ל שליט"א כיון בגודלו בתירוצו זה לדברי הכנה"ג בשו"ת בעי חיי (סי' יז), שכתב כיו"ב ממש. וכתב עוד, שאפשר שהרשב"א כ"כ על מעשה שבא לידו. ע"ש. ודו"ק].

 

עצה טובה

לא. לבסוף התברר להם, שבחינם עשו מודעות כאילו יש טעות בילקוט יוסף. מי שהולך בעקבות הפוסקים בדרך כלל לא טועה, אני הסתמכתי על דברי הפוסקים, ועל כל קושיא יש תירוץ. ולכן המסקנא היא שכל דבר השנוי במחלוקת, אף על פי שאנחנו פוסקים לאסור כדין ספק דאורייתא לחומרא, אבל על ידי גוי מותר כדין ספק דרבנן לקולא. אשר על כן, עצה טובה, כשלומדים הלכות שבת יש לברר בכל הלכה אם הדין הזה מוסכם, כי אם הוא לא מוסכם מותר לומר לגוי.

 

[1] מרן זצ"ל במשך עשרות בשנים היה מקפיד לישון בכל יום ששי אחר הצהריים, כדי שיוכל ללמוד הרבה בליל שבת, שהרי לימוד תורה בשבת חשוב לאין ערוך, פי אלף מלימוד תורה ביום חול, וכמו שכתב רבינו יוסף חיים בבן איש חי (שנה שניה פרשת שמות בהקדמה).

[2] מנהגנו שגם על דיבוקים ופירודים אנחנו מוציאים ספר תורה אחר. אבל בתנאי שהספר תורה השני הוא בסדר גמור ועבר הגהה טובה. לא די בבדיקת מחשב בלבד, אמנם בדיקת מחשב היא חשובה מאוד, אבל צריך גם את בדיקת המגיה. כמה פעמים מצאו טעויות לאחר בדיקת מחשב. ולכן אם אין בהיכל ספר תורה יותר טוב, ממשיכים את הקריאה בברכותיה בספר שנמצא בו דיבוק או פירוד, כל שלא נשתנתה צורת האות.

[3] מותר לראות תמונות בשבת בתנאי שאין שם כתב, יש שכותבים תחת התמונה איזה ברכה עם חרוזים, אסור לקרוא את הכתב כדין כתב המהלך תחת הצורה, וכמבואר בשלחן ערוך (סימן שז סעיף טז) שהיו עושים צורה של מלחמת דוד וגלית עם כיתוב של הסבר מתחת הציור, אסור לקרוא ההסבר. אלא אם כן זה בתוך ספר, כיון שלא רגילים לתקן בספר, אין זה בכלל גזרת שטרי הדיוטות. ולכן מותר ללמוד משניות עם ציורים, וכן ספרים שחיברו על גדולי ישראל, על החפץ חיים, והחזון איש, ומרן זצ"ל, מותר לקרוא את ההסבר שתחת התמונות.

[4] לפני קרוב לשלשים שנה, יום אחד אמר הרב שך זצ"ל לאחד הנציגים החשובים שלנו: אני לא רוצה לשמוע ממך ולא על הרב שלך. איך הרב עובדיה 'זלזל' בכבודו של הרמ"א ואמר עליו שהוא בסך הכל כאחד הפוסקים, הרי כל בית ישראל נשען על הרמ"א שהיה מגדולי הדורות, וגירש אותו מעל פניו. אותו נציג רץ אלי לישיבה, ושאל אותי: האם אכן מרן אמר דבר כזה? אמרתי לו: בודאי, כך הרב כתב ביחוה דעת ח"ה בסופו. בתחילה הוא נבהל, איך הרב כתב ככה? הסברתי לו כוונת הרב, שהרמ"א כאחד הפוסקים הגדולים, כמו הראב"ד, הרז"ה, הר"ן, לא קיבלנו הוראותיהם, האם זה פגיעה בכבודם? כבודם במקומם מונח, אבל קבלנו הוראות מרן ולא הוראות שאר הפוסקים. ולכן במקום שהרמ"א פסק איזו הלכה שמרן לא התייחס אליה, נפסוק את ההלכה על פי כללי הפסיקה המסורים בידינו. והראיתי לו שהרב כתב את הדברים בכבוד ואין שום פגיעה. לקח ממני את הספר להראות לרב שך, והזהרתי אותו שיחזיר את הספר, זה סט, אבל עד היום לא החזיר... נסע לרב שך והראה לו, הרב שך עיין, ואמר: נכון, אין כאן פגיעה בכבוד הרמ"א, בני הבית הטעו אותי ואמרו לי דברים לא נכונים. לפעמים יש 'שועלים קטנים מחבלים כרמים', אחד מבני הבית שמספר לרב דברים לא מדוייקים, והרב מאמין לו, כי הוא חושב לעצמו: וכי הוא ישקר עליו?! וכך מתרגז בחינם.

לפני כחמשים שנה מרן זצ"ל כתב בקול סיני שהרמ"א לא בא לחלוק על מרן בהלכה ממש, אלא בעיקר כוונתו להביא את מנהגי אשכנז שמרן השמיט. היו שכעסו איך מרן כותב על הרמ"א שלא בא לחלוק בפסק אלא להביא מנהגים, ובשו"ת שבט הלוי ח"ג (סימן א) כתב דברים חריפים. אבל הרמ"א בעצמו כותב כך בהקדמה לספרו תורת חטאת, ומה יש לכעוס... הרמ"א היה מגדולי הדורות של עם ישראל, אבל הספרדים לא קיבלו הוראותיו.

הנקראים ביותר
הידברות שופס

ספר קהלת עם פירוש הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

הרב זמיר כהן - פרקי אבות

הרב זמיר כהן - סט ארכיאולוגיה תנ"כית

הרב זמיר כהן - מסילת ישרים

מיכל לשם - NLP

מגש לחלה מהודר מזכוכית

מרפא הבושם

לכל המוצרים