מדוע ביקש האדמו"ר מקלויזנבורג חתיכת בצל באושוויץ?

בין היהודים שנשבו על ידי הנאצים ימ"ש והובלו למחנה אושוויץ הנודע לשמצה היה מרן האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל.

הרבי סבל נוראות במלחמה בה איבד את אשתו ואחד עשר ילדיו הי"ד. גם במחנה אושוויץ סבל קשות כמו גם שאר היהודים ששהו בו, אך בגבורה נפשית עילאית עשה כל מאמץ שלא להפסיד אף לא מצוה אחת, דין או מנהג, וכל אשר יכול היה לקיים – קיים. יהיה אשר יהיה. מעולם לא חשב לעשות לעצמו הנחות. אנשים שהיו עמו בצריף באושוויץ ושרדו יחד עמו את המלחמה הנוראה היו מספרים סיפורים מסמרי שיער על גדלותו בתורה ובעבודת ה'.

פעם אחת, בצהרי יום שבת קודש, סבב האדמו"ר ושאל בקול מתחנן למי יש חתיכת בצל עבורו. וכל כך למה? כיון שמנהג אבותיו הקדושים היה לאכול ביצה עם בצל בצהרי יום השבת, והוא חפץ עד מאד להמשיך ולקיים את מנהג אבותיו גם בתנאים הנוראים ששררו בגהינום של מטה.

באופן פלאי הושג עבורו גלד בצל ממטבח המחנה, והוא פרש לפינתו והגיר דמעות מרוב אושר. בתוך התופת הנוראה, בין מכה להלקאה, ישב יהודי קדוש ושמח ביום השבת על כי זכה לקיים מנהג אבותיו לכבוד שבת קודש.

אחד משכניו לצריף היה ר' אברהם יעקב קיש ז"ל, שסיפר כי בזמן סעודה שלישית, עת רעוא דרעוין, היה נוהג האדמו"ר לומר לעצמו דברי תורה כבימים ימימה, בשבתו על כס האדמורו"ת בעיירה קלויזנבורג, בהתלהבות ובשמחה, משל אינו נמצא במחנה השמדה אלא מול קהל אלפי חסידיו.

לאחר המלחמה, כאשר נודע לו שאשתו ו-11 ילדיו לא שרדו את מוראות השואה, עלה האדמו"ר לארץ ישראל, ובכוחות אדירים נישא בשנית ונולדו לו 7 ילדים. האדמו"ר הקים מעפר את חסידות קלויזנבורג, שכמעט ונכחדה בשואה, הקים את הקריה החסידית קריית צאנז בנתניה. ייסד את חסידות צאנז-קלויזנבורג, מוסדות חינוך וישיבה גדולה שעמד בראשותה, ואת מפעל הש"ס. הוא ייסד גם את בית חולים לניאדו בנתניה בעקבות נדר שנדר בתקופת השואה, שאם יינצל מהתופת ינסה תמיד להציל יהודים.