שליש ממקרי הדמנציה בגיל מבוגר – ניתנים למניעה

דוח חדש של הוועדה לטיפול ומניעת דמנציה שהקים כתב העת הרפואי היוקרתי 'לאנסט' מצא כי שלישי ממקרי הדמנציה ניתנים למניעה. הדוח מדגיש כי מה שדרוש הוא לא יותר תרופות אלא התערבויות של אורח חיים.

"עד היום היה מיקוד רב בפיתוח תרופות לטיפול בדמנציה, כולל במחלת אלצהיימר", אומר לון שניידר, פרופסור לפסיכיאטריה וחבר הוועדה. "אבל אנחנו לא יכולים לשכוח את ההתקדמות האמיתית שכבר עשינו בטיפול בדמנציה ובמיוחד במניעתה".

הוועדה כינסה יחד 24 מומחים בינלאומיים כדי לסקור באופן שטתי את המחקר הקיים ולספק על בסיסו המלצות לטיפול בדמנציה ומניעתה. בערך 47 מיליון אנשים ברחבי העולם סובלים מדמנציה והמספר הזה צפוי להגיע ל-66 מיליון ב-2030 ול-115 מיליון ב-2050.

דוח הוועדה מצא תשעה גורמי סיכון לדמנציה, חלקם רלוונטיים לגיל הצעיר, חלקם לגיל הביניים, וחלקם לגיל הזקנה. בערך 35 אחוזים ממקרי הדמנציה, אומרים החוקרים, נגרמו בגלל הדברים הללו.

מהם גורמי הסיכון בגיל צעיר? השכלה מעטה. בגיל העמידה גורמי הסיכון הם אובדן שמיעה, לחץ דם גבוהה והשמנת יתר מסוכנת (אובסיטי). טיפול בגורמים אלה מפחית את מספר הלוקים בדמנציה בעשרים אחוזים.

בגיל הזקנה, הפסקת עישון, טיפול בדיכאון, הגברת פעילות גופנית והגברת הקשרים החברתיים, כמו גם ניהול זהיר של סוכרת, יכולים גם הם להפחית משמעותית את מקרי הדמנציה – בחמישה עשר אחוזים.

"הפוטנציאל העצום שיש להפחתת גורמי הסיכון האלה במניעת דמנציה הוא גדול מכפי שנוכל אי פעם לראות בתרופות ניסיוניות", אומר שניידר. "הפחתת גורמי הסיכון מספקת לנו דרך עוצמתית להפחית את השיעור העולמי של דמנציה".

הוועדה גם מצאה שכאשר מדובר במבוגרים שכבר חלו בדמנציה, טיפולים לא תרופתיים מצליחים יותר בהפחתת אגרסיביות ומצוקה: המחקרים מראים כי התערבויות סביבתיות וחברתיות כמו ביקורי חברים ומשפחה ושיתוף בפעילויות הועילו יותר מתרופות פסיכיאטריות בטיפול באגרסיביות ורגשות מצוקה שנבעו מדמנציה.