פרשת בלק: לא ילדים שהם עפר – ילדים שהם כוכבים

אנחנו עם של כוכבים – גבוהים, זוהרים ומאירים.

אלוקים מבטיח לאברהם אבינו ילדים "כעפר הארץ... כחול אשר על שפת הים...". זה אומר הרבה ילדים, עם גדול במספר. והנה, כמה פסוקים אחרי הבטחה הענקית הזאת, אברהם שוב מבקש: "הן לא נתת לי זרע...". אבל רק לפני כמה פסוקים השם הבטיח לו ילדים כמו חול ועפר! מה, אברהם אבינו לא מאמין?

השם יתברך מבין את אברהם.

אברהם לא רוצה ילדים שהם עפר, הוא לא רוצה ילדים שהם חול... הוא רוצה ילדים גבוהים, הוא רוצה ילדים כוכבים. הקב"ה מרים אותו גבוה, ומראה לו כוכבים: "כה יהיה זרעך... ככוכבי השמיים לרב...". בעולם יש מיליונים שהם חול ועפר. אבל יהודים הם כוכבים!

בפרשה שלנו, בלק ובלעם רוצים לקלל את עם ישראל. הם עולים על הר גבוה ומשקיפים בעניים רעות על העם, ואז... בלעם מבין: הם כוכבים! אי אפשר להגיע אליהם. צנועים, חרוצים, עובדי השם, מורמים וקדושים. אי אפשר לקלל כוכבים!

שני האותיות הראשונות של בלק הן: בל. שני האותיות הראשונות של בלעם הן: בל. ביחד זה: בלבל. אי אפשר לקלל, אז יאללה – נבלבל! נבלבל אותם, שישכחו שהם כוכבים, שיחשבו שהם עפר. ואז נוכל להם. כשהם יתבלבלו וירגישו חול ועפר כמו כל העמים, נוכל לדרוך עליהם, ולהפיץ ולפזר אותם לכל עבר.

אהובה, את כוכבת, ואסור לך להתבלבל. כל זמן שאת מרגישה כוכבת – את גבוהה ומורמת, ואף אחד לא יכול עלייך בעולם! אף אחד לא יכול לדרוך עלייך או לפזר לך את המחשבות ואת העוצמות שבך. את כוכבת, יש בך זוהר ואור, ואת עולם שלם בפני עצמו.
אחרי שנוריד מבלק ובלעם את ה "בל", ישארו לנו שלוש אותיות:

מבלק - ק

ומבלעם – עם.

ביחד זה קמע!

לא להתבלבל, ולזכור שאת כוכב – זה הקמע לכל ההצלחות, הרפואות, הישועות והבשורות הטובות.

שבת שלום,

חגית שירה.