פרשת צו לילדים: על צרות עין וחמץ בפסח

לֶחֶם חָמֵץ (וַיִּקְרָא ז', י"ג)

בְּעֶרֶב הַפֶּסַח הִגִּיעַ יְהוּדִי אֶל רַבּוֹ, וּשְׁאֵלָה מְעַנְיֶנֶת וּמְאֹד לֹא שִׁגְרָתִית בְּפִיו:

"לְדַאֲבוֹנִי - סִפֵּר בְּצַעַר - אֲנִי נָגוּעַ מְאֹד בַּמִּדָּה הַגְּרוּעָה שֶׁל 'צָרוּת עַיִן'; הַקַּמְצָנוּת הַקִּנְאָה וְהָעַיִן הָרָעָה בְּהַצְלָחָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי, מְקַנְּנִים בְּקִרְבִּי, וַעֲדַיִן לֹא הִצְלַחְתִּי לְתַקֵּן אֶת נַפְשִׁי מֵהַנֶּגַע הֶחָמוּר הַזֶּה".

"ומַדּוּעַ נִזְכַּרְתָּ לָבוֹא אֵלַי דַּוְקָא עַתָּה, בְּעֶרֶב הַפֶּסַח?" תָּמַהּ הָרַב.

הָאִישׁ צִטֵּט בִּפְנֵי רַבּוֹ אֶת הַהֲלָכָה (בְּשׁוּ"עַ או"ח סי' תל"ג ס"ו), שֶׁאֶת חֲצַר הַבַּיִת, אֵין חִיּוּב לִבְדֹּק מֵחָמֵץ, מִשּׁוּם שֶׁגַּם אִם הָיָה בֶּחָצֵר חָמֵץ, הָעוֹרְבִים וּשְׁאָר הָעוֹפוֹת יֹאכְלוּהוּ. "שְׁאֵלָתִי הִיא, הַאִם הַהֲלָכָה הַזּוֹ שַׁיֶּכֶת אַף לְגַבַּי, אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי חַיָּב לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ בַּחֲצֵרִי?"

"מַדּוּעַ שֶׁהַדִּין יִשְׁתַּנֶּה לְגַבֶּיךָ?!", הוֹסִיף הָרַב לִתְמֹהַּ.

וְכָאן צִטֵּט הַיְּהוּדִי בְּפָנָיו אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (ל"ח:): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מִנַּיִן שֶׁאֲפִילוּ עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם מַכִּירִים בְּצָרֵי הָעַיִן וְאֵינָם אוֹכְלִים מִשֶּׁלָּהֶם? - שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי א', י"ז) "כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל כָּנָף" (וּבֵאֵר רַשִׁ"י: דַּרְכָּם שֶׁל צַיָּדִים לִזְרוֹת חִטִּים וּשְׂעוֹרִים בְּרִשְׁתָּם, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ הָעוֹפוֹת לֶאֱכֹל, וְצָרֵי הָעַיִן, מְאַבְּדִים לְחִנָּם אֶת הַמְּזוֹנוֹת שֶׁמַּנִּיחִים בְּרִשְׁתָּם, כִּי הָעוֹפוֹת מַכִּירִים בָּהֶם, וְאֵין אוֹכְלִים מִמַּאַכְלֵיהֶם).

"וְאִם כֵּן - סִיֵּם הַשּׁוֹאֵל - הֲרֵי שֶׁהָעוֹפוֹת אֵינָם נוֹגְעִים כְּלָל בַּלֶּחֶם שֶׁנִּמְצָא אֶצְלִי בֶּחָצֵר, וְשֶׁמָּא עָלַי לַעֲשׂוֹת 'בְּדִיקַת חָמֵץ' בַּחֲצֵרִי?..."

תְּשׁוּבָה

הַיְּהוּדִי אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ שֶׁבַּחֲצֵרוֹ! וְזֹאת מֵחֲמַת ג' הַטְּעָמִים הַבָּאִים:

א) לְאַחַר שֶׁהוּא מְבַטֵּל אֶת חֲמֵצוֹ, הֲרֵי הוּא הֶפְקֵר, וּמִמֵּילָא הָעוֹפוֹת אוֹכְלִים אוֹתוֹ, כִּי רַק מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְצָרֵי הָעַיִן, אֶת זֶה הֵם לֹא אוֹכְלִים, אֲבָל מַה שֶּׁצָּרֵי עַיִן מַפְקִירִים הֵם אוֹכְלִים, כִּי מָזוֹן זֶה כְּבָר אֵינוֹ שַׁיָּךְ לְצָרֵי הָעַיִן.

ב) גַּם אִם נֹאמַר שֶׁהֶחָמֵץ אֵינוֹ הֶפְקֵר, מִכָּל מָקוֹם לְאַחַר שֶׁנִּפְסְקָה הֲלָכָה, שֶׁהָעוֹפוֹת אוֹכְלִים וּמְכַלִּים אֶת הֶחָמֵץ שֶׁבַּחֲצֵרוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לַחְשֹׁשׁ לוֹ בְּפֶסַח, מִמֵּילָא אֵין זֶה נֶחְשָׁב שֶׁהָעוֹפוֹת אוֹכְלִים כָּעֵת מִלַּחְמוֹ שֶׁל צַר הָעַיִן, אֶלָּא זוֹ אֲכִילָה אַחֶרֶת, אֲכִילַת 'בִּעוּר חָמֵץ' עַל פִּי תַּקָּנַת חֲזַ"ל, וְיָדוּעַ שֶׁהַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ וְטִבְעָם שֶׁל הַבְּרוּאִים מֻנְהָגִים לְאוֹר קְבִיעַת הַהֲלָכָה, כְּפִי שֶׁכּוֹתֵב הָ'אוֹר הַחַיִּים' הַקָּדוֹשׁ (שְׁמוֹת י"ד, כ"ז), שֶׁה' יִתְבָּרַךְ הִתְנָה עַל כָּל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת כְּפוּפִים לַתּוֹרָה וְלַחֲכָמֶיהָ.

ג) יִתָּכֵן שֶׁלֹּא נִתָּן לְשַׁנּוֹת הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת מֵחֲמַת סִבּוֹת שֶׁאֵינָן טִבְעִיּוֹת לְגַמְרֵי, וְלֹא הֻזְכְּרוּ בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּבַפּוֹסְקִים.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין