אות ע’ - מילון ארמית-עברית

♦ עבדקן – עב זקן [בעל זקן עבה]. 

♦ עובדה – מעשה; מקרה, ארוע [אמיתה; דבר נכון, שקיים במציאות]. 

♦ עורבא – עורב. 
┘ עורבא פרח – עורב פורח [משל לדברים שאין בהם ממש, שמועות ללא ביסוס].

♦ עילא – מעלה; גובה. 
┘ לעילא – למעלה [בצורה מושלמת].

♦ עילאי – עליון [נעלה; שאין למעלה ממנו; מקסימלי]. 

♦ עינא – עין. 
┘ עינא בישא – עין רעה ("עין הרע").

♦ עיקרא – יסוד, שורש, עיקר. 
┘ מעיקרא – מיסודו; במהותו; מלכתחילה, על הסף.

♦ עלמא – עולם; העולם (תבל והיושבים בה). 
┘ דברים בעלמא – דיבורים כלליים (שאינם מתייחסים לאנשים ספציפיים, ללא כוונת עשיה וכו').
┘ כולי עלמא – כל העולם [הכל, דעת הכל, הציבור הרחב. בגמרא: כל החכמים שנחלקו בעניין זה לפני כן].

♦ עמיק – עמוק (עמיקתא - עמוקה). 

♦ עניא – עני. 
┘ לחמא עניא – לחם עוני [לחם מצות, לחם ללא שמרים].

♦ עניותא – עניות, עוני. 

♦ עסקינן – אנו עוסקים; אנו דנים. 

♦ עפרא – עפר. 
┘ עפרא דארעא – עפר הארץ [כינוי לדבר חסר ערך].

♦ עקא – צרה, מצוקה. 
┘ דא עקא – זאת הצרה [הבעיה היא..].

♦ ערטילאי – ערום, חשוף [לא מוחשי, "באוויר"]. 

<< לאות ס' בארמית 

לאות פ' בארמית >>