אות ס’ - מילון ארמית-עברית

♦ סבא – זקן [האב של האב או של האם]. 
┘ סבא רבא – סב גדול [האב של הסבא או של הסבתא].

♦ סבר – חשב. 

♦ סברא – הבנת ההלכה וטעמה (בניגוד לקבלת מסורת בלבד, 'גמרא'). 

♦ סברא² – דבר שההגיון מחייבו, אף שאין לו סימוכין במקורות. 

♦ סבתא – זקנה [האם של האב או של האם]. 
┘ סבתא רבתא – סבתא גדולה [האם של הסבא או של הסבתא].

♦ סגי – גדול, רב (בשתי המשמעויות: הרבה ומספיק). 
┘ סגי ליה – מספיק לו, די לו.
┘ סגי נהור – עיוור (צורת ביטוי מרומזת); מילולית: רוב אור.

♦ סד – מכשיר עינויים קדום עשוי מעץ שהיו נועלים בו את רגלי האסיר. 

♦ סדן – חומר קשה שעליו עובדים בעלי מלאכה שונים (קדר, נפח וכו'). בהשאלה: בסיס. 

♦ סוגיה – הלכה [הלכה; נושא הלכתי הנידון בגמרא]. 

♦ סיטרא – צד, קצה. 
┘ סיטרא אחרא – הצד האחר [השטן, יצר הרע. בקבלה: הצד המנוגד לקדושה, לאלוהות].

♦ סייע – עזר. 
┘ תניא דמסייעא – פתיחה לברייתא שמביא אמורא לסייע לחברו [טיעון מסייע, עוד רעיון שתומך בעמדה זו].

♦ סייעתא – טיעון מסייע, מקור התומך בטענה [עזרה, סיוע]. 

♦ סייפא – לוחם; נושא חרב [שודד דרכים]. 
┘ ספרא וסייפא – מילולית: מלומד ושודד דרכים [אדם שהוא גם איש ספר וגם לוחם].

♦ סיפה – סוף [בגמרא: כינוי לחלקה האחרון של משנה או של ברייתא]. 

♦ סני – שנוא. 

♦ ססגוני – בעל צבעים רבים ומרהיבי עין. 

♦ ספרא – סופר, מורה; איש ספר. 

♦ סריק – ריק. 
┘ בוקי סריקי – בקבוקים ריקים [דברי הבל, דברי שטות חסרי שחר].

♦ סרק – שאין לו פרי; שפעולתו חסרת השפעה. 
┘ אילן סרק – עץ שאין לו פירות מאכל (בניגוד ל"עץ פרי").

<< לאות נ' בארמית 

לאות ע' בארמית >>