סיפורים אישיים
ניצלתי מידי הנאצים בזכות... פירוש הרשב"ם על פרשת מקץ
"גם כיום, אחרי שנים כה רבות, אינני יכול להשתחרר מן המחשבה שקטע זה, בפירושו של הרשב"ם, הציל אותי מידיהם של הנאצים": סיפורו האישי של הרב אשר וסרטייל ז"ל, עורך הספר 'שמירת שבת כהלכתה'
- נעמה גרין
- פורסם כ"ה כסלו התשפ"ה

דרמשטט, גרמניה – בין שתי מלחמות העולם. מאחר ולא היה קיים במקום מוסד יהודי, למדו גם ילדי היהודים במסגרת בית הספר העממי המקומי (וכמה טראגית העובדה הבאה: רק בשנת תרצ"ד, כאשר השלטון הנאצי הורה על הפרדה מוחלטת בין התלמידים הגרמנים ליהודים, נפתח בית ספר יהודי במקום).
למה היתה שואה? תשובתו המחזקת של הרב שך
ניצלתי מהיטלר, ו-3 המילים הללו הצילו אותי מהתהום
אולם, גם בבית הספר הכללי הוקדשו שעות אחדות בכל יום ללימודי 'דת', כאשר הגאון רבי אליעזר ורהפטיג זצ"ל – לימים מייסד ישיבת 'חיי עולם' בלונדון – משמש כמורה דת לתלמידים היהודים שלמדו באותו בית ספר. בין התלמידים נמנה הילד אשר וסרטייל – לימים עורך 'שמירת שבת כהלכתה' ומתרגם ביאור רד"צ הופמן על התורה.
בפרשת 'מקץ' למדו את הפסוק: "ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית" (מג, יט) עם פירוש הרשב"ם: "פתח הבית – קודם שנכנסו".
"מה מבקש הרשב"ם להדגיש ב'קודם שנכנסו'?", שאל המלמד, ותיאר בדרמטיות לתלמידיו כיצד סירבו האחים הקדושים להיכנס פנימה, משום שבמקרה של איום וסכנה יקשה עליהם להתמודד בתוך הבית – לכן ביכרו להתעכב "פתח הבית" וזו הדגשת הרשב"ם "קודם שנכנסו".
ט"ו חשוון, תרצ"ט.
הנאצים החריבו את בית הכנסת של דרמשטאט – מה שיוודע בהמשך כ'ליל הבדולח'. היהודים, מזועזעים, פנו לבתיהם. גם הבחור אשר – שהזוועה פגשה אותו בגיל שבע עשרה בסך הכל – צעד הביתה.
וכך הוא מספר בחיבורו 'ברכת אשר': "משהתקרבתי למאפייה שבפינת הרחוב, בא אלי אדם מבוגר והזמין אותי באדיבות רבה להיכנס למאפייה, ומכיוון שדיבר באדיבות, הלכתי אחריו".
הוא עלה לפני את שלוש המדרגות שהובילו למאפייה, ואז שמתי לב שבפנים הדלפק פנוי לגמרי ומאחוריו עומדים שלושה שוליות בבגדי אופים וממתינים.
ורק אז הבזיקה המחשבה שהם מתכוונים להרע לי. נזכרתי בתיאורו הדרמטי של רבי אליעזר ורהפטיג ז"ל, מורה הלגיון שלנו, שהסביר יפה למה לא נכנסו בני יעקב לבית יוסף. שאלתי אפוא גם אני באדיבות: ובכן, מה אתה רוצה שאעשה כאן?
ואז תפס אותי הגוי ורצה להכניס אותי בכוח. דחפתי אותו בכל כוחי, וידיו החליקו ממעיל הגשם החלק שלי, והוא נפל אחורנית וחסם על ידי כך את הדלת בפני הצעירים. ואני רצתי. הייתי אצן ('רץ') טוב, ונעלמתי בביתם של משפחת קצובר, כדי להינצל וכדי להניח תפילין של חברי אברהם שמשום מה לא בא לבית הכנסת בבוקר זה.
קשה לדעת מה היה קורה, אם לא הייתי נזכר באותה השניה בביאורו החי של רבי אליעזר ורהפטיג זכרונו לברכה. גם כיום, אחר שנים כה רבות אינני יכול להשתחרר מן המחשבה שקטע זה בפירושו של הרשב"ם הצילני מידיהם של הנאצים ימ"ש.