האם מותר לקשור עניבה בשבת?

א. כְּשֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה אֹכֶל יֵשׁ גַּם הַרְבֵּה אַשְׁפָּה. וְלָכֵן, בְּיוֹם שַׁבָּת קוֹרֶה שֶׁפַּח הָאַשְׁפָּה הַבֵּיתִי מִתְמַלֵּא וְרוֹצִים לְפַנּוֹתוֹ. וּבִכְדֵי שֶׁשַּׂקִּית הָאַשְׁפָּה לֹא תִפָּתַח בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ רְגִילִים לִקְשֹׁר אוֹתָהּ בִּשְׁנֵי קְשָׁרִים אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי, וְיֵשׁ לָדַעַת שֶׁזֶה אָסוּר בְּשַׁבָּת!! וְלָמָּה? מֵאַחַר וְכָל מָה שֶׁלָּמַדְנוּ שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה רַק אִם הַקֶּשֶׁר עוֹמֵד לְיִפָּתַח בְּתוֹךְ שָׁבוּעַ יָמִים. אוּלָם, כָּאן הַקְּשָׁרִים הַלָּלוּ יִשָּׁאֲרוּ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְהַר הַזֶּבֶל שֶׁשָּׂם יִשָּׂרְפוּ וְזֶה יָכוֹל לָקַחַת יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ, וְלָכֵן זֶה אָסוּר. מָה יַעֲשֶׂה? יִקְשֹׁר רַק קֶשֶׁר אֶחָד מִבְּלִי לְהַדֵּק אוֹתוֹ, וְיַחְזִיק הֵיטֵב אֶת הַשַּׂקִּית שֶׁלֹּא תִשָּׁפֵךְ בַּדֶּרֶךְ. וְיֵשׁ לְלַמֵּד הֲלָכָה זוֹ אֶת הָאִשָּׁה וְהַיְּלָדִים שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בְּאִסּוּר שַׁבָּת.

ב. מִי שֶׁנִּפְתַּח לוֹ קֶשֶׁר הַצִּיצִית בְּשַׁבָּת - אָסוּר לְהַדְּקוֹ. וְכֵן, אָסוּר לִקְשֹׁר קֶשֶׁר בְּרָאשֵׁי חוּטֵי הַצִּיצִית עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִפָּרְמוּ הַחוּטִים.

ג. קֶשֶׁר וְעָלָיו עֲנִיבָה - לְפִי הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ"ל מֵעִקַּר הַדִּין מֻתָּר לִקְשֹׁר אֲפִילוּ לִזְמַן רַב. אוּלָם, רָאוּי לְהַחְמִיר וְלִקְשֹׁר לִזְמַן קָצָר - פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ. וְנָבִיא דֻּגְמָאוֹת שֶׁמְּצוּיוֹת:

ד. נַעֲלַיִם - רוֹב בְּנֵי אָדָם קוֹשְׁרִים נַעֲלַיִם בְּקֶשֶׁר וְעָלָיו פֶּרַח. וְלָכֵן, אִם מְתַכְנֵן לְהַשְׁאִיר אֶת הַקֶּשֶׁר וְרַק מַכְנִיס וְשׁוֹלֵף אֶת רַגְלָיו מֵהַנַּעַל - אָסוּר. וְאִם פּוֹתֵחַ וְקוֹשֵׁר כָּל פַּעַם - מֻתָּר.

ה. אֵין לִקְשֹׁר חֲגוֹרַת שִׂמְלָה בְּקֶשֶׁר וְעָלָיו פֶּרַח אִם זֶה אֲמוּר לְהִשָּׁאֵר כָּךְ בְּאֹפֶן קָבוּעַ. אֶלָּא, תִּקְשֹׁר וְתִפְתַּח בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת.

ו. עֲנִיבָה שֶׁלּוֹבְשִׁים עַל הַצַּוָּאר - אִם קָשַׁר אוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת - מֻתָּר לְלוֹבְשָׁהּ, וְכֵן לְהָצֵר אוֹ לְהַרְחִיב אוֹתָהּ. אוּלָם, לִקְשֹׁר עֲנִיבָה בְּשַׁבָּת - אִם מְתַכְנֵן שֶׁתִּשָּׁאֵר כָּךְ עַד שֶׁיִּתְקַלְקֵל הַקֶּשֶׁר - אָסוּר. אוּלָם, אִם בְּכָל פַּעַם שֶׁלּוֹבֵשׁ מַתִּיר וְקוֹשֵׁר - מֻתָּר.

* * *

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ

יוֹסֵף הַצַּדִּיק מִתְנַכֵּר לְאֶחָיו, וְלִכְאוֹרָה דָבָר זֶה תָמוּהַּ, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לִנְקֹם וְלִנְטֹר! וּמַדּוּעַ יוֹסֵף הַצַּדִּיק מִתְנַהֵג עִם אֶחָיו בְּצוּרָה כָזֹאת שֶׁנִּרְאָה מִמֶּנָּה כְאִלּוּ הוּא נוֹקֵם בָּהֶם עַל כָּל מָה שֶׁעָשׂוּ לוֹ? נָבִין זֹאת עַל פִּי מָשָׁל.

פַּעַם הָיָה מֶלֶךְ שֶׁשָּׂכַר לִבְנוֹ יְחִידוֹ מְלַמֵּד חָכָם גָּדוֹל שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתוֹ אֶת כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. הַמְּלַמֵּד עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ נֶאֱמָנָה, וּלְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ וְהוֹדִיעַ לוֹ כִי סִיֵּם אֶת תַּפְקִידוֹ, וְכִי יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר רָכַשׁ אֶת כָּל הַיֶּדַע שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ. הַמֶּלֶךְ זִמֵּן אֶת כָּל חַכְמֵי הַמְּדִינָה לִבְחֹן אֶת הַבֵּן, בְּסִיּוּם הַבְּחִינָה הוֹדוּ כֻלָּם שֶׁבֶּאֱמֶת חָכְמָתוֹ גְדוֹלָה מְאֹד. הַמֶּלֶךְ שָׂמַח מְאֹד וְאָמַר לַמְּלַמֵּד כִּי הוּא רוֹצֶה לְשַׁלֵּם לוֹ בְעַיִן יָפָה עַל עֲבוֹדָתוֹ, וּבְנוֹסָף הוּא רוֹצֶה לָתֵת לוֹ תַפְקִיד חָשׁוּב בַּחֲצַר הַמְּלוּכָה - לִהְיוֹת יוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ. הַמְּלַמֵּד אָמַר: "אֲנִי מַסְכִּים, אֲבָל לִפְנֵי כֵן בִּרְצוֹנִי לְלַמֵּד אֶת בִּנְךָ עוֹד דָּבָר אֶחָד. וְלָכֵן, אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיָּבוֹא אֵלַי הַבַּיְתָה עַכְשָׁו לִפְגִישָׁה נוֹסֶפֶת". כְּשֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ הִגִּיעַ צִוָּה אוֹתוֹ הַמְּלַמֵּד לִשְׁכַּב עַל הַסַּפְסָל וְלִפְתּוֹחַ אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו. כְּשֶׁעָשָׂה כֵן, קָשַׁר הַמְּלַמֵּד מִיָּד אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו, נָטַל שׁוֹט בְּיָדוֹ וְהֵחֵל לְהַכּוֹתוֹ עַד זוֹב דָּם. בֶּן הַמֶּלֶךְ הִתְחַנֵּן שֶׁיַּעֲזֹב אוֹתוֹ אֲבָל הוּא לֹא הִסְכִּים. לְאַחַר חֲמִשִּׁים מַלְקוֹת שִׁחְרֵר אוֹתוֹ וְהוּא חָזַר לָאַרְמוֹן מֻכֶּה וְזָב דָּם. הַמֶּלֶךְ הָיָה מְזֻעְזַע וּמִיָּד גָּזַר עַל הַמְּלַמֵּד מָוֶת בִּתְלִיָּה. לִפְנֵי הַתְּלִיָּה שְׁאָלוֹ הַמֶּלֶךְ: "תַּגִּיד, מָה גָרַם לְאָדָם חָכָם כָּמוֹךָ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה כָזֶה וּלְהַפְסִיד אֶת כָּל הַשָּׂכָר שֶׁהִבְטַחְתִּי לְךָ, וּבִמְקוֹם זֶה לְהֵעָנֵשׁ קָשׁוֹת?" וְהוּא עָנָה: "אֶחָד מִתַּפְקִידֵי הַמֶּלֶךְ הוּא לַעֲנֹשׁ אֶת הַחוֹטְאִים, בִּנְךָ הַמְּפֻנָּק מֵעוֹלָם לֹא הִרְגִּישׁ מַהִי מַכָּה בְשׁוֹט, וְלָכֵן בְּקַלּוּת יָכוֹל יִהְיֶה לִגְזֹר עַל אֲחֵרִים עֶשֶׂר אוֹ עֶשְׂרִים מַלְקוֹת וְאַף יוֹתֵר, וְלָכֵן, אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לָתֵת לוֹ לְהַרְגִּישׁ כַּמָּה זֶה כוֹאֵב, וְכָךְ יִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק וְיַפְחִית מִמִּסְפַּר הַמַּלְקוֹת.." הַמֶּלֶךְ נֶהֱנָה וְשִׁחְרֵר אוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ. יוֹסֵף לִמֵּד אֶת אֶחָיו לְהַרְגִּישׁ מַהוּ צַעַר גָּלוּת וְכָךְ יִתְחָרְטוּ בֶאֱמֶת עַל מָה שֶׁעָשׂוּ לוֹ וְיִתְכַּפֵּר לָהֶם.