בעקבות הסערה ברשת: האם מותר "למכור" מחלה לגוי?

שמעתי בעבר על סיפורים דומים של "מכירת" מחלות לגויים -  אך לא לפי רוח חכמים, וסופם אף פעם לא עלה יפה. באחד מסיפורי החסידים המפורסמים מסופר על רשע פורק עול שמתוך לעגו הלך ומכר לשכנו את כל זכויותיו לעולם הבא. לאחר מספר שנים נפטר הרשע והתחיל לרדוף את השכן בחלומות זוועה - עד שרב הקהילה ערך לנפטר תיקון, והשיב לו את זכויותיו המעטים מהשכן. ויש מוסר השכל מהסיפור, כי מה שנתנו משמים רשות לאותו רשע לרדוף את השכן ולהבעיתו - מעידה שגם בשמים לא היה המעשה רצוי לפני הקב"ה.

חשוב להבין שכאשר הקב"ה מביא ייסורים על האדם, הרי הם נועדו לכפרתו ותיקונו הרוחניים במטרה להטיב לו, כאב המייסר את בנו עבור מטרה טובה. כך מעידה התורה: "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך" (דברים פרק ח, ה).

איננו יודעים חשבונות שמים, ואיננו יודעים את מטרת הייסורים, אך אנו יודעים שהם נועדו לטובה. אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב".

כיצד יבין אדם שהייסורים טובים בעבורו? עליו לחשוב על העוונות כעל פצעים שגרם לגופו, ועל הייסורים כעל ניתוח שנועד לתקן את אותם פצעים. האם אדם נכה היה מעדיף להישאר נכה, או לעבור ניתוח שיתקן את גופו? הייסורים אינם רק עונש, אלא נועדו לתקן מומים רוחניים בנשמה אשר נפגמה בעוונות מגלגולים קודמים. הדרך לכפר לנשמה ולהשיבה לשלמותה הוא ע"י קבלת הייסורים באהבה, כמו גם ע"י תפילה תשובה וצדקה לעניים יהודים ומסכנים (כי עניי עירך קודמים).

כך הדריכו חכמינו ז"ל: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" (מחזור לראש השנה). זאת מאחר שמעשים אלה מתקנים בנשמה את מה שפגמה בו, ואז לא תהיה זקוקה עוד לייסורים שנגזרו לתיקונה. אך "מכירת ייסורים" או "מכירת עוונות" אינה מתקנת דבר במה שנפגם, גם אם נניח שהמעשה המוזר יועיל והאדם לא יתייסר - הרי בעולם הבא יגלה שנשמתו עדיין בעלת מום, כביכול תהיה חסרה בעולם הבא יד או רגל. אולי לא תעבור הנשמה ייסורים, אך היא תישאר נכה לנצח, ותגלה שלא השתלם לה כלל לנסות להתערב בחשבונותיו של בורא עולם, שביקש את טובתה האמיתית ועשה הכל מתוך אהבה ולתועלת.

ולכן - גם לו היה הדבר אפשרי, מה הטעם למכור "ייסורים", כאשר עצם הגורם לייסורים לא תוקן? זה מה שנקרא לטפל בסימפטום במקום במחלה. הניתוח הצליח אך החולה מת.

תורתנו הקדושה מלמדת את היהודי הדרכה בחיים (ספר דברים, י"ח, י"ג): "תמים תהיה עם ה' אלוהיך", ומפרש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו... כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו". 

אין הקב"ה מצפה מבריותיו להתעסק בחשבונות שמים ובנסתרות, ולא לחפש פרצות ופתחי "מילוט" מייסורים שנקבעו לו. זו הסיבה שהתורה אוסרת להתקרב למכשפים, למדיומים וקוראי עתידות, ואוסרת לתקשר עם המתים. כי אין הקב"ה רוצה שנתעסק בנסתרות וננסה להתערב בחשבונות שמים. הוא יתברך יודע בדיוק מה טוב לאדם, כך שהכניסה לממלכתו היא כמרידה בטובתו ובחכמתו. כביכול רוצה האדם להיות "חכם" יותר מהתכנית האלוקית שנקבעה לו...

שלמה המלך הזהיר מכך מאוד: "אשר עשה האלוקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז, כט), ועוד אמר: "איוולת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף לבו" (משלי יט, ג).

האמונה הישרה והנכונה מכל יהודי היא להאמין בקב"ה שהוא עושה הכל לטובה - גם את הייסורים. וכמובן שצריך לעשות השתדלות להתגבר על ייסורים - אך ההשתדלות הזו חייבת להיות בתחום המותר, כפי שהורתה לנו התורה הקדושה והורו לנו חז"ל - באמצעות תפילה, תשובה וצדקה. כל המנסה להתחכם, לא יצלח.

מה גם שלעניות דעתי הסיפור יכול לגרור גלים של שנאה - הן מערבים שנחשפו לסיפור, והן מאחינו הטועים, כך שיש בו משום חילול השם. ישמור השם ויציל.

* * *

בעקבות התגובות, אתייחס לרשימת מקורות שמצאתי במאמרו של דוד קליגר. אם ידוע למישהו על מקורות נוספים, אשמח לראותם.

א. ב'ספר חסידים' (ס' תמ"ה) הובא מעשה באדם חולה שהגיע עד שערי מוות, והיה שם אחד שאמר בבדיחותא לחולה: תמכור לי החולי שלך. א"ל החולה: אם תתן לי כך וכך ממון, אמכור לך החולי. א"ל: אתן לך. מיד עמד החולה ושב לאיתנו, וזה שהתבדח חלה ומת תחתיו.

- תגובה: ספר חסידים אינו ממליץ לעשות מעשה זה, רק מספר מקרה שהיה המעיד על כוחן של מילים (בפרט כלפי זה "שהתבדח"). אך ודאי אין כאן הלכה ולא המלצה.

ב. כן הביא החיד"א ('ברית עולם'): שמעתי מאדם גדול שראה גוי שמכר החולי, והמוכר נתרפא, והקונה נלכד בחולי".

- תגובה: כנ"ל. החיד"א אינו ממליץ למכור מחלה בכסף, רק כתב על המקרה ששמע.

ג. בנו של ה'שער אפרים' (בהקדמה על 'שער אפרים') סיפר, שהייתה מגיפה קשה (בשנת תל"א) שרבים חללים הפילה, ובין המתים היה גם בנו של אביו. בתוך ז' ימי האבלות, נחלה גם בנו השני. כששמע ה'שער אפרים' שנחלה גם בנו השני, התעטף בטליתו, וכפיו פרושות לשמים בתחינה ובקשה, ואמר: "אנא ה', יהי נפשי תחת נפש בני ידידי יחידי, בן זקונים הוא לי, הקשיבה נא ועשה, מי יתן מותי תחתיך בזכות יצחק אבינו הנעקד כשה". והנה בעוד שהיה עומד ומתפלל, החל הבן להתרפאות עד ששב לאיתנו, וה'שער אפרים' נחלה ויגווע ויאסף אל עמיו.

- תגובה: הסיפור מספר כי תפילתו של הצדיק התקבלה בשמים להציל את בנו בנפשו. אך אין כאן מכירה של מחלה בכסף, וודאי אין כאן המלצה לאיש.

ד. בשו"ת 'חתם סופר' (יו"ד ס' שלט) נשאל מאחד על דבר כהן שיש לו חולי נכפה, ונמצא בספר שיש לזה תרופה שיתן החולה את ידו ליד ערל מת, ויאמר לחש: "קח ממני החולי שאינו מזיק לך, ולי אתה מטיבו", וכבר ניסה אחד רפואה זו ונתרפא. והתירו ה"חתם סופר".

- תגובה: מקור הלכתי זה אינו מתיר למכור בכסף מחלה לגוי, אלא רק התיר לומר אמירה בפני קברו של גוי מת שלא ינזק מכך - "שאינו מזיק לך". דבר זה רחוק מחילול השם הנגרם ע"י נסיון למכור מחלה לאדם חי. 

ה. מנהג מכירת חולי עם החמץ - בפרוס חג הפסח בכל שנה, יש שנהגו להוסיף בשטר מכירת חמץ: "הריני מוכר ומקנה לגוי כל חולי ומחלה שיש לי ולבני ביתי".

- תגובה: איני רואה כאן מקור הלכתי, וגם לא המלצה. מכל מקום דבר זה נעשה בדרך אגב ואינו דומה למכירה מפורשת של מחלה בכסף.

ו. ה'משנה הלכות' (חי"ב ס' תעא) פסק שאסור למכור חולי לישראל, דאסור לאדם לחבול עצמו, וממילא יש איסור לקונה לקנות חולי, וע"י שמקנה לו את חוליו עובר על 'לפני עור לא תתן מכשול'. אבל לעכו"ם מותר.

- תגובה: זהו אולי המקור המפורש היחיד שמתיר מכירת מחלה לגוי בכסף, אך שוב, הוא אינו בא להמליץ על פעולה זו, ואינו מעיד שהדבר ראוי או מועיל.

וכאן חשוב להדגיש:

היו מקרים שחז"ל התירו דברים שנחשבו לרפואה גם אם לא היו מועילים, כמו שהבין הרמב"םהלכות כגון: "יוצאים בביצת החרגול, ובשן שועל, ובמסמר מן הצלוב משום רפואה" (שבת סז, ע"א). ובשולחן ערוך נפסק להלכה (סימן קעט סעיף ו): "מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו, ואפילו בשבת, ואף על פי שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו, כדי שלא תטרף דעתו עליו".

כלומר, רבנים פוסקים מה מותר ומה אסור הלכתית (כי יש מעשים שהם בגדר איסור משום "דרכי האמורי" ו"לא תלכו בחוקות הגויים"), אך גם כאשר הם מתירים לאדם לעשות מעשה שהוא רוצה לעשותו - אין בהיתר שמציגים כל אמירה על כך שהדבר עצמו מועיל או ראוי בעיניהם. גם אם מכירת מחלה לגוי אינה עבירה על "לפני עיוור לא תיתן מכשול" או "דרכי האמורי", עדיין אין בכך משום המלצה. ההיתר יכול רק להוכיח שהדבר אינו אסור הלכתית (כלומר אינו בגדר עבירה על מצווה מהתורה). אך גם מה שהותר כי אינו איסור תורה - אינו מוכיח שרוח חכמים נוחה ממנו. 

ז. כשנשאל רבי חיים קנייבסקי שליט"א אודות מה שכתבו באחרונים שאפשר למכור מחלה לגוי עם החמץ, וסיפרו לו שיש נוהגים כן במכירת חמץ, שכותבים בשטר המכר שמוכרים לגוי גם כל חולי וכל מכה, ושאלתיו מה נעשה אחרי הפסח כשחוזרים וקונים את החמץ מהגוי, היכן הולכת המחלה אז, והשיב שאין אנו לוקחים בחזרה את המחלות, רק את החמץ בלבד, ושאלו אם יכולים לעשות כן, והשיב שיכולים לעשות כן בלי חשש.

- תגובה: אין כאן מקור לדברים, וגם לא המלצה לעשות כן. ראו לעיל בסעיף ה.

לסיכום:

לא מצאנו המלצה על מכירת מחלה לגוי במקורות, ולא שמענו סיפורים על תלמידי חכמים שמכרו מחלות בכסף. אין ספק שלא כך ביקשו רבותינו להתרפא ממחלות וייסורים משמים. גם ספר חסידים שהתיר זאת לא העיד שפעולה זו ראויה או מועילה לדעתו, רק שאינה איסור מהתורה. כן יהי רצון שתמיד נקיים את מאמר הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".