"אני צמה ביום כיפור בגלל החברה החרדית שלי"

צריך לראות את זה כדי להאמין: שולחן השבת בבית משפחת סיטון שבבני ברק כבר ערוך לתפארת, מכוסה במפה לבנה בוהקת, עטור בצלחות חרסינה לבנות, חלות תוצרת בית וסלטים ממיטב המסורת המשפחתית. סביב השולחן, ישובים בני המשפחה, ובהם יוסי, אב המשפחה, שהינו אברך ותלמיד חכם, אשתו, ריקי, אישה חרדית למהדרין, וגם שמונת ילדיהם. עד פה תמונה אידילית ומוכרת של בית חרדי טיפוסי.

אבל יחד איתם, לעיתים קרובות, סועדת גם אורנה אושרי, קיבוצניקית לשעבר, ואישה חילונית אתאיסטית בהגדרתה בהווה. ולא, אין ביניהם קשר דם משום סוג שהוא. נשמע תמוה? חכו שתשמעו את הסיפור המרגש שעומד מאחוריו.

ריקי סיטון (37), אם המשפחה, גדלה בבית חרדי בתל אביב. בהשכלתה היא בעלת תואר שני במנהל עסקים ("כמו כל החרדיות אני גם מורה"). כיום, היא עובדת כבר ארבע עשרה שנים בארגון "איילת השחר" שעוסק בקירוב, תחום שתמיד גילתה בו עניין מיוחד, ועד היום מרגישה ברת מזל לעסוק בו. "לא כל אחד יכול לעבוד במה שהוא כל כך אוהב, אבל אני תמיד צוחקת שהאוטו שלי רוקד בכל בוקר בדרך לעבודה, מרוב שאני שמחה להגיע לשם".

"זה מתחיל בשיחת טלפון – והשמיים הם הגבול"

ארגון "איילת השחר" שבו עובדת סיטון פועל תחומים שונים – כולם קשורים בקירוב לבבות. דוגמא לכך, הוא תיאטרון קהילתי שמופעל בבני ברק זו השנה השניה, ומשלב סדנא לנשים חילוניות וחרדיות, שבסיומו מעלה הקבוצה מופע משותף לנשים. מלבד זאת, מפעיל הארגון גם מעגלי נשים מעורבים בבני ברק, וכן קבוצות מעורבות של סטודנטיות באוניברסיטת תל אביב ובמכללת ספיר שנפגשות למעגלי שיח ומפיקות במשותף אירועי מודעות, בתוך הקמפוסים עצמם.

אבל אולי לב ליבו של הארגון הוא דווקא הפרויקט שסיטון מרכזת ומנהלת בשמונה השנים האחרונות, פרויקט "חברותא". במסגרתו של הפרויקט, 'משדכים' מתנדבי הארגון בין אנשים מרקעים שונים, כולם בעלי רצון משותף: ללמוד בזוגות מדי שבוע דרך הטלפון על יהדות.

"הרעיון בהשקת הפרויקט היה להגיע לשיח כמה שיותר רחב בעם ישראל, ולהשיג את המקסימום במינימום הנדרש לכך. 'בלי לקום מהכסא - רק תבחר שעה ונושא', זה היה הסלוגן הראשוני שלנו בזמנו", מסבירה סיטון. "היום, יש כבר למעלה מ- 8,000 זוגות של גברים וכן של נשים שמקיימים חברותא פעם בשבוע. במשך השנים, עברו במערכת כבר עשרות אלפי משתתפים(!) שהיו חלק מהתהליך".

האם לא קצת נאיבי לחשוב שכל אישה חרדית יכולה לפתח ולהכיל קשר עם בת שיחה חילונית דרך פרויקט החברותא? לא קצת הימור מסוכן אפילו?

"אנחנו מלווים בהדרכה ובברכה של גדולי ישראל שמאוד מעודדים את זה. מלבד זאת, חשוב לזכור שיש לזה שליחות ויש פה מטרה, ושבעצם כל אישה חרדית, גם אם היא לא מודעת לזה, היא דוקטור לענייני יהדות, כי מיום היוולדנו אנחנו חיות את הסיפור הזה של תורה. חשוב גם לציין שאנחנו לא לוקחים נשים צעירות או רווקות, אלא רק נשים שמבוססות במקום שלהן. אנחנו גם משתדלות לתת הדרכה למי שרוצה, ויש לנו ימי עיון שאנחנו עושים למתנדבות, ורכזות קשר שמלוות אותן, והכל תחת תקווה שלא תצא תקלה תחת ידינו.

"בסופו של דבר, זה מתחיל בשיחת טלפון - והשמיים הם הגבול לאן זה יכול להגיע". והשמיים הם באמת הגבול, עובדה. סיטון היא דוגמא חיה לכך.

"ההיכרות עם ריקי זו ממש 'השגוחה'"

את אורנה אושרי הכירה סיטון לפני כשלוש וחצי שנים, באחת הפעילויות הנוספות של הארגון, שמקיים גם סיורים מודרכים בלב בני ברק לקבוצות חילוניות שונות, שנחשבות למובילות דעת קהל בארץ. מטרת הסיורים היא לאפשר להן להכיר את העולם החרדי קצת יותר מקרוב מאשר דרך עיניהם הצרות והעוינות לעיתים של אנשי התקשורת החילונית בארץ. "אנחנו עושים סיורים ב'שמורת הטבע בני ברק', כדי להראות לאנשים מכל מיני קבוצות חרדים בגודל טבעי", צוחקת סיטון.

אושרי מצידה (54), משמשת כעורכת גרפית ראשית בידיעות אחרונות, ומתוך כך, הוזמנה לסיור אף היא באחד הימים, יחד עם שאר עובדי החברה. "היתה בי הרבה שנים סקרנות להכיר אנשים מאמינים, דווקא כי זה כל כך מנוגד לתפיסה שלי", מתארת אושרי. "הייתי חייבת להבין איך אנשים מבוגרים ואינטליגנטים כמוני מאמינים בדברים שהם כמו אגדות ילדים עבורי".  

מי שנבחרה להנחות את הסיור  היתה סיטון בעצמה, וכך הצטלבו לראשונה דרכיהן של השתיים. "במהלך הסיור, דיברתי על פרויקט 'חברותא', והצעתי לעובדי ידיעות להצטרף אליו. אורנה אמרה שתצטרף, בתנאי שאני אהיה החברותא שלה. האמת שלא ממש ידעתי לאן אני נכנסת", היא צוחקת, "אבל ברור שהסכמתי מיד".

מה שהחל כשיח ולימוד שבועי משותף אודות מעמד האישה ביהדות (לבקשתה של אושרי) – מהר מאוד הפך לחברות קרובה מאין כמותה. עד שהיום, אפילו הילדים של משפחת סיטון רואים באושרי מעין דודה, שהיא חלק בלתי נפרד מהמשפחה. "תוך כדי לימוד השיחה התגלגלה, ואורנה שאלה אם אני מאמינה בגן עדן וגיהינום, ואמרתי שכן", מתארת סיטון. "בלי להתבלבל, היא אמרה לי שבזאת הסתיימו יחסינו. עניתי לה, שבזאת הם רק התחילו. היא היתה בשוק מההשקפה שלי בתחומים מסוימים, ובפרט מזה שאני חושבת שלימוד התורה של בעלי שומר על עם ישראל. מהר מאוד השיחות התארכו, עד שהייתי אוספת ערימות של כביסה ומקפלת תוך כדי. היא היתה מעצבנת אותי יופי, והכביסה היתה מתקפלת במהירות, עד שבכל פעם שכביסה היתה מצטברת, בעלי היה צוחק ואומר לי: 'את לא רוצה לדבר עם אורנה? יש המון כביסה'".

ריקי סיטון ואורנה אושרי

אושרי מצידה, שמחה בקשר הזה לא פחות. "הקשר עם ריקי – זה ממש 'השגוחה', כמו שהחרדים קוראים לזה, למרות שאני לא מאמינה במושג הזה. זה היה כאילו מין צירוף שנורא עבד. יש בינינו דמיון בדברים מסוימים ובתכונות אופי מסוימות. ריקי היא חברה'מנית, כייפית, מצחיקה וצנועה, והיא ההפך מכל מה שחשבתי על אישה דוסית בעבר. אם חשבתי שזו 'אישה רובוט', שמצייתת לבעל ולרבי – החוקים של ההלכה הם באמת בדמה, אבל גיליתי שזה לא מונע ממנה להיות אישה עצמאית וקרייריסטית, שעושה כמעט את כל מה שהיא רוצה".

במרוצת הזמן, אושרי אף הגדילה לעשות והביאה עמה את אמה ושני ילדיה, להתארח בראש השנה. מאז, גם הבת שלה, בת ה-16, מבקרת בביתם של הסיטונים לפחות פעם בשבוע, בעוד אושרי מתארחת אצלם לעיתים קרובות גם בשבתות. "כשאורנה נמצאת אצלי בשבת", מתארת סיטון, "אנחנו באופן קבוע הולכות למשפחה מאוד יקרה, שהאישה מנהלת בית ספר והאב והוא ר"מ בישיבת 'סלבודקה', שם אנחנו יושבים איתם עד השעות הקטנות, והרב עונה לאורנה על שאלות ביהדות. היא אישה מאוד חכמה ויש לה שאלות מטורפות, היא כבר היתה אצל הרב צבי ענבל ואצל הרב אורי זוהר בבית, היתה בשני סמינרים של ערכים, והיא חושבת שאני כל כך אדוקה בחרדיות שלי, כמו שהיא אדוקה בחילוניות שלה, ותמיד צוחקת שאנחנו מספרים לה שאנחנו מתפללים על זה שהיא תחזור בתשובה".

וגם כשהיא לא מגיעה – סיטון אף פעם לא מוותרת ושולחת לה בכל שישי אוכל חם לשבת. גם אושרי מצידה לא נשארת חייבת: בעת הצורך, היא עושה עבור סיטון את כל עבודות הגרפיקה הנדרשות. כך למשל, היא זו שבונה עבורה את כל המצגות לקורסים שהיא מעבירה כמרצה בפני סטודנטיות חילוניות במכללת עמק יזרעאל, ובמקביל גם בפני סטודנטיות דתיות וחרדיות במכללת בית וגן בירושלים. "אני המרצה עם המצגות הכי שוות בארץ, בזכות אורנה, שמכינה לי אותן בצורה הכי מקצועית שיש", צוחקת סיטון.

ריקי, איך בעלך מקבל את הקשר הזה?

"הכי יפה שיש, הוא חלק מהעניין לגמרי, והיא באה גם אליו עם שאלות". 

לך ולבעלך אולי יש את הכלים להתמודד עם זה, אבל אין לך חשש מזה שהילדים שלך חשופים דרכה לעולם תוכן כל כך שונה?

"לא, בעניין הזה של הילדים יש לנו קווים מאוד ברורים על מה מדברים איתם ולידם ועל מה לא, והיא מאוד משתדלת להבין ולכבד ולעמוד בזה. לא אגיד שלא היו החלקות מדי פעם, אבל בגדול היא ממש בסדר, וכבר לגמרי מודעת לניואנסים ומכבדת.

"יחד עם זאת, ברור שלא הייתי יכולה להרשות לעצמי להכניס כל אחד הביתה, אבל שוב, אורנה מאוד רגישה לאמונה שלנו, עד הדברים הקטנים. היא מאוד אוהבת את הילדים שלי ומאוד זמינה ומאוד שם, כמו איזה דודה טובה שלהם, והיות והיא מכבדת – אין לי בעיה. גם כשהיא קונה ארטיק לקטנטנים שלי בקיוסק – אני יודעת שהיא ישר מחפשת את הכשרות המהודרת שהם אוכלים. ועדיין, אני לא יכולה להגיד שכשאנחנו נפגשות והילדים בשטח, העיניים שלי לא כל הזמן בודקות. מלבד זאת, עם כל השמירה, הילדים שלי יודעים שיש אנשים שאינם שומרי מצוות בעולם".

"ההלכה מבחינתי היא מעל הכל, ואורנה יודעת את זה"

ובאמת, על אף הפערים, נראה שהאמון שהשתיים רוחשות אחת לשניה הוא עצום. כך למשל, באחת הפעמים שסיטון נדרשה לבייביסיטר לתינוקת בת החודשיים שלה למשך לילה שלם – בלי להתבלבל הוחלט להשאיר אותה אצל אושרי, ה"דודה", שכאמור מאוד קשורה לילדיה של סיטון.

ובכל זאת, האם יש משהו שיכול להאפיל על הקשר הזה?

"בטח", עונה סיטון נחרצות. "אורנה יודעת שזה עד הילדים שלי. שהילדים שלי זה הדבר הכי חשוב לי בחיים, וברגע שאני אחשוב שזה יכול לפגוע בהם – לא יהיה לי מנוס. ברור שיהיה לי קשה בלי הקשר הזה, אבל הילדים שלי הכי חשובים, אין שאלה בכלל".

אפשר להגיד שאת 'מעגלת פינות' כדי לאפשר את הקשר הזה?

"אולי, אבל בפירוש לא פינות הלכתיות. למרות שאנחנו שלוש וחצי שנים בקשר, זה כל הזמן בינינו. ואני תמיד אומרת לה שמה שחיבר בינינו זה גם מה שיכול לנתק, כי ההלכה קודמת לכל דבר אחר, למרות שהיא חשובה לי. אני גם מאוד מתפללת על זה. במובן מסוים, אפשר לומר שכל מי שמתעסק בקירוב זה סיכון. אז אני מתפללת שדווקא זה יחזק את גאוות היחידה של הילדים שלי ויעשה אותם יותר חזקים בדרך שלהם, ואני רק תפילה ותקווה לעשות את זה נכון.

"ניסינו למשל לחשוב לאיזה חג אנחנו יכולים לבוא אליה, אבל הבנו שאנחנו לא יכולים לבוא בחגים. היא ניסתה להציע את יום העצמאות, והסברתי לה שהילדים שלי לא יודעים אפילו מה זה. בסוף, הפשרה הייתה חנוכה, והדלקנו נרות בדירה שלה בתל אביב. כל המשפחה הדוסית צעדה בסך, לא הסתובבנו, נכנסו לבית שלה ומשם חזרנו ישר הביתה, והיה מקסים. הכל היה בד"ץ מהודר ביותר והוגש בחד פעמי. גם באווירה, שרנו שירים שלנו, דיברנו דיבורים שלנו ואכלנו אוכל שלנו. גם הטלוויזיה שהייתה אצלה בבית - הילדים שלי לא יודעים מה זה. הם חושבים שזה מחשב גדול".

"הבנתי שחרדים הם לא רובוטים"

אורנה אושרי (54) היא ילידת קיבוץ בית יצחק ובת לאב ניצול שואה, שמשמשת כעורכת גרפית הראשית של ידיעות אחרונות. היא גם כותבת טורי דעה לעיתים, ועד שהכירה את סיטון – הם היו אנטי דתיים ברובם. כיום, היא מתגוררת בתל אביב, סמוך לכיכר המדינה, ומגדלת כאם חד הורית בן ובת. "החיים שלי עברו בלי שהכרתי חרדים באמת, אלא רק מהתקשורת, וכלפי מה שחשבתי שהכרתי היה לי אנטגוניזם מאוד חזק. חשבתי עליהם תמיד רק דברים שליליים. הם נראו לי כמו גוש שחור, חסר כל אינדיבידואליות, שעושה מה שהרבי אומר, שלא לדבר על נשים חרדיות, שכפמיניסטית, חשבתי שהן רובוטיות של ממש, בתוך חברה של רובוטים".

מה השתנה מאז שהכרת את ריקי ושאת משתתפת בפרויקט "חברותא"?

"מלבד הקשר העמוק שנוצר בזכות הפרויקט ביני לבין ריקי והמשפחה המורחבת והסביבה שלה, הרבה דברים בהשקפה שלי השתנו. הבנתי למשל, שהחרדים הם אנושיים בדיוק כמו חילוניים, שמדובר בבני אדם שהם דווקא אינדיבידואליים, ולחלוטין לא רובוטים כמו שחשבתי, ושכל אחד מהם הוא עולם ומלואו.. היום אפשר לומר שאני מבלה את מחצית זמני בבני ברק, ממש כל רגע פנוי שיש לי. אני מכירה כבר את הסמטאות והחנויות שלה, ומרגישה כאן ממש בבית. גיליתי עולם שלם ומרתק במרחק עשר דקות נסיעה מהבית שלי".

(באדיבות: ידיעות אחרונות, צילום: אלכס קולומויסקי)

מלבד ההשקפה, האם גם משהו מעשי השתנה באורח חייך?

"אורח החיים שלי לא השתנה במובן ערכי ולא מתוך שוני בתפיסות שלי, אלא מתוך רגש החברות כלפי ריקי ומתוך רצון לשמח אותה. למשל, אני יודעת שמאוד חשוב לה שאצום בכיפור – ואני עושה את זה, כי אני מבינה שיכאב לריקי הרבה יותר אם אני לא אצום - מאשר האי נוחות שתיגרם לי אם אבחר לצום. אותו הדבר לגבי חמץ בפסח, ריקי מגיעה לפני כל פסח ומוציאה את לי את כל החמץ מהבית, וממלאת במקום זה את הארון בכל טוב כשר לפסח.

"ליום ההולדת הראשון שלי היא גם קנתה לי פמוטים, והיתה תקופה ארוכה שבה גם הדלקתי נרות שבת. היום פחות יוצא לי, כי אני מגיעה הביתה קצת באיחור, כבר אחרי כניסת שבת, אז אני מפספסת את זה, אבל אני עדיין מדליקה לפעמים כשיוצא לי. ושוב, הכל יותר בגלל הזדהות וחברות ולא ממקום אחר. כי ברור שיש הרבה ערכים בעולם החרדי שהייתי מאמצת לאנושות כולה, כמו ערכים של חסד ועזרה הדדית, וכל מה שקשור לנתינה ודאגה למי שיש לו פחות, אבל אני שייכת  להומניזם החילוני, שם הפרט הוא מעל הכל, אפילו מעל הדת. וכך באופן אישי אני חושבת שזה צריך להיות".

איך את מקבלת את זה שאת היא זאת שבעיקר צריכה לבוא לקראתה ולהתגמש?

"בעיני כך זה תמיד במפגש בין שני אנשים, כשאחד יותר מוגבל והשני יותר חופשי – מטבע הדברים זה שלא מוגבל צריך להתחשב יותר במוגבל. אז היא יכולה להזמין אותי לשבת ואני לא, כי אני מחללת שבת ולא אוכלת כשר, ואני מבינה את זה. באופן אישי, יש לי בעיה רק כשזה מגיע לכפיה דתית, כשאני מרגישה שבמדינה מתחילים לכפות עליי ועל העולם החילוני שלי דברים.

"חוץ מזה, זה כיף כי זה באמת קשר שנהיה מאוד חזק ומאוד מובן מאליו, בכל עזרה, בכל קושי ובכל שמחה – ברור לה שאני שותפה שנמצאת שם לעזור ולהשתתף וגם אם אני צריכה עזרה – ברור לי שהיא הראשונה שאפנה אליה".

וסיטון מוסיפה: "מה שמתחזק את הקשר בעיני זו ההתעניינות הבלתי פוסקת שלה ביהדות. זה יכול לגרום לפיצוצים ומריבות מטורפות, כי כל דבר שעולה בחדשות, כמו כפיה דתית, נידון בינינו, אבל מצד שני זה מאוד מחזק, כי יש כל הזמן על מה לדבר. בעצם, זו התהום שפעורה בינינו. אני אשת אברך שרוצה להיות חרדית הארד קור ושואפת לשם, ואורנה היא חילונית שמאוד חשוב לה החופש החילוני שלה, שגם אני מנסה לכבד אותו בדרכי".

"אם הילדים שלי יחזרו בתשובה? מקסימום יהיו לי הרבה נכדים"

כיום, השתיים אף מרצות במשותף בפני קהלים שונים מכל המגזרים, ומספרות את סיפור ההיכרות המיוחד ומעורר ההשראה שלהן.

מה למדתן אחת מהשנייה?

ריקי: "למדתי ממנה המון, קודם כל ההתבוננות פנימה לחיים שלי בצורה מאוד חזקה. גם בהשכלה כללית יש אינסוף דברים שלמדתי ממנה".

אורנה: "למדתי דרך ריקי המון מושגים בתחום היהדות שלא היה לי שום ידע לגביהם לפני שהכרתי אותה. למדתי גם שהאישה החרדית היא לא מה שחשבתי. היא בעלת עוצמות, אישיות ואופי אינדיבידואלי לחלוטין, והופתעתי מאוד לטובה".

שאלה לסיום: אורנה, מה יקרה אם אחד הילדים שלך יחליט לחזור בתשובה ביום מן הימים?

"זה מאוד יפתיע אותי, כי הילדים שלי הרבה יותר קיצוניים ממני בריחוק שלהם מהדת. אני רק מקווה שזה לא יגרום לנו קושי להתראות, אבל קשה לי להאמין, כי כבר היום אני מצליחה לארח את ה'חברים הדוסים' שלי בלי בעיה. אפילו בפסח הצלחנו לארגן מפגש. בקיצור, בוא נגיד שזה יהיה הרבה פחות גרוע בעיני מאשר אם אחד מהם יתחתן עם מישהו מחו"ל ולא יחיה בארץ. במקרה הכי גרוע, במקום ארבעה נכדים משני ילדים, יהיו לי עשרה מכל אחד. בכיף, לא נראה לי שתהיה לי בעיה עם זה", היא צוחקת. "אני פשוט אשמח שיהיו לי הרבה נכדים".

רוצים גם אתם להצטרף לפרויקט חברותא? התקשרו למספר 073-2322222 (לנשים), או 1-800-20-25-02 (לגברים)