אצילות נפשם של יהודי מרוקו בתקופת השואה

הרבנית אסתר פרבשטיין, ראש המרכז ללימודי השואה במכללה ירושלים, חשפה את הסיוע שהעניקו יהודי מרוקו ליהודי אירופה, בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בשיחה לערוץ 7 סיפרה הרבנית פרבשטיין על פליטים מאירופה, שראו בטנג'יר המרוקאית מקום מפלט. הפליטים הגיעו לטנג'יר והתקבלו ברוחב לב על ידי קהילת היהודים, שמנתה 15,000 איש. "הם לא שואלים את הפליטים לכמה זמן הם מתכוונים להישאר, ופשוט מכניסים אותם לבתי האנשים הפרטיים. הם אומרים להם שיוכלו להישאר עד שימצאו מקום"., מתארת הרבנית.

בדבריה, מדגישה הרבנית פרבשטיין כי תגובה זו של יהודי מרוקו מקבלת משנה חשיבות גם לנוכח תגובותיהן של קהילות יהודיות באירופה, שאמנם לא היו תחת מגף ההשמדה הנאצי, עדיין היו נתונות במצבים קשים ומורכבים, תחת איומים ותוך משבר כלכלי חמור. קהילות יהודיות באירופה הבהירו בצער כי לא יוכלו לסייע לקהילות הנמלטות, שכן הן עסוקות בטיפול בבעיות שלהן עצמן. תגובות מסוג זה נותרו כפצע פתוח בהיסטוריה היהודית אירופית.

"הקהילות היהודיות במרוקו", מציינת הרבנית פרבשטיין, "היו גם הן מאוימות, שהרי פרנקו היה אז ידיד של היטלר. ועם זאת, הם מכניסים את הפליטים ודואגים להם ברוח לב".

הרבנית פרבשטיין מציינת, כדוגמה, את האופן בו קיבלה הקהילה היהודית במרוקו את הפליטים היהודים מאיטליה. "אונית פליטים עם אלף יהודים בורחת ממוסוליני. וכשהם מגיעים למרוקו הם מתקבלים בזרועות פתוחות. היהודים המקומיים מוצאים להם דירות, ומתחילים לפתח במקום קהילה אשכנזית".

(צילום: פלאש 90)

יהודי הקהילות במרוקו העבירו לרני רייכמן, מארגנת פעולות ההצלה, משלוחי חבילות מזון למחנות העבודה באירופה. רייכמן, שיכלה להעביר את ימי המלחמה בבטחה ובשקט, לא נתנה מנוח לכף רגלה כל אותה תקופה, וסייעה בכל דרך ליהודים שנותרו באירופה הבוערת.

הרבנית פרבשטיין מתארת את פעולות ההצלה של משפחת רייכמן. "רני וביתה, אווה, מחליטות לפנות למקומיים, בהתחלה לעשירים כמו משפחת סלאמה, והיא מציעה לעזור במפעל החבילות. בהמשך היא פונה גם לשאר הקהילה". בשנת 43' נשלחו ממרוקו לאירופה לא פחות מ-4000 חבילות מזון בכל שבועיים. אמנם רבות מהן לא הגיעו ליהודים ונבזזו בדרך, אך החבילות שהגיעו הצילו את חיי היהודים והפיחו בהם תקווה מחודשת.

בעלי הבנקים במרוקו נרתמו אף הם לעזרה. "משפחת אהרון ויעקב כהן, בעלי בנק גדול, הציעו להעביר כספים מ'ועד ההצלה', היושב בניו יורק, דרך הבנק שלהם, ללא רווחים, רק כדי לעזור לפליטים. משפחת בן הרוש, ראש הקהילה, יצחק לוראדו, שהיה נציג של הג'וינט גייס את הג'וינט לעזרה. מפעל החבילות היה מפעל הומאניטארי שמלמד על ההתעוררות של יהודי המזרח מתוך תחושת מעורבות של עם ישראל".

אופן נוסף בסיוע המרוקאי הוא על ידי ויזות ספרדיות ליהודי אירופה. "רני רייכמן עולה על הרעיון של משלוח ויזות ספרדיות שייתנו ליהודים הגנה, גם אם לא יאפשרו להם לצאת. יהודי מרוקו סייעו לה בקשר מול השלטונות. ובתום המלחמה, יהודים רבים עקרו ממחנות העקורים, רובם לארץ ישראל וחלקם לאמריקה ולארצות אחרות, וזאת באמצעות הויזות הספרדיות שקיבלו מיהודי מרוקו".

בידי הרבנית פרבשטיין מכתב שכתבה רני רייכמן בתום המלחמה. המכתב מוען לידי וועד ההצלה של אגודת ישראל, ובו כואבת רייכמן את התבוללותם של צעירי הקהילה היהודית. ''אני מסבה את תשומת ליבכם על מה שקורה בקהילה... זה קורה בעקבות החינוך הצרפתי והחינוך של כי"ח, הצעירים מתרחקים מהמסורת, הלבוש, החינוך הדתי והשבת", כותבת רייכמן בצער. בסוף דבריה מוסיפה כי "הקהילה הזו היא עמוד של חסד ואמונה תמימה, איך נסייע להם לבסס חיים דתיים?" הרבנית פרבשטיין מציינת כי ייתכן ומכתב זה היה מהמובילים להקמת מוסדות תורה בצפון אפריקה בשנת 1947.