"תורם את התפילות לעם ישראל"

נולדתי במבשרת ציון למשפחה ספרדית מסורתית עם אמונה - קראו תהלים וביקשו בקשות מבורא העולם. כשהייתי בן עשר, סבי מצד אמי נפטר, ובעקבות זאת התחזקנו בשמירת שבת.

בסוף כיתה י"א פנה אלי ידיד בבית הכנסת השכונתי והציע לי לבוא לשיעור תורה. אמנם הנחתי תפילין, אבל שיעור תורה לא היה אצלי בלקסיקון. הגעתי לשיעור, וכאשר יצאתי הרב רץ אחרי ואמר: "מה שמו של כבודו? מאוד נהנינו ממך! אתה מאיר לנו!".

הרגשתי טוב והתחלתי לבוא מדי פעם לשיעורים. ממש אהבתי אותם והצטערתי בכל פעם שהסתיימו. מאז התחיל תהליך התשובה שלי.

כשהתגייסתי, למרות שלא חבשתי כיפה, נחשבתי 'הדתי של הבסיס'. עשיתי קידוש ודאגתי למניינים בשבת. ניסיתי ללכת עם כיפה, אבל לא הייתי שלם עם זה והחלטתי לחכות.

פעם הגעתי למוצב שבו הייתי היחיד שדאג לענייני היהדות. אנשים שלא ראו מעולם בית כנסת השלימו מניין. חשתי אחריות וזה נתן לי עוצמה.

לקראת סוף השירות, חברים הציעו לי לבוא ולבלות איתם. חזרתי בארבע בבוקר והרגשתי ממש גועל נפש: זה מה שאני שווה?! זו הרמה שלי?! ואז החלטתי שלעולם לא אתקרב למקומות כאלה. החלטתי להתחזק יותר, שמתי כיפה ולבשתי ציצית. ומאז, למרות כל הקשיים, הרגשתי הצלחה בכל העניינים.

יום אחד נסעתי עם אחי המתחזק ברכב. שמענו את אחד מגדולי המחזירים בתשובה, שאמר: "מי שהולך עם תודה והודאה זוכה לנסים מעל לטבע", וגם: "כאשר קשה, צריך לומר תודה גם על הקושי, וכך רואים ישועות". חשבתי: בוא ננסה! מה יש לי להפסיד?

כשהייתי בהפסקות בבסיס שכבתי על הערסל, בכיתי לה' ואמרתי תודה על הכל.

פעם התפללתי מאוחר בלילה ואמרתי לקב"ה: "מאיזושהי סיבה אתה לא שומע את התפילות שלי. אם ככה, אני תורם אותן לעם ישראל...".

לאט לאט שמתי לב לצירופי מקרים שהיו ממש השגחה פרטית.

גם הבנתי שהקב"ה לא מחפש ממך סגולות ועניינים. הוא רוצה שתדבר אליו באמת, הוא רוצה את הלב שלך. לא להגיד תודה סתם, אלא: "אני לא מסוגל לומר לך תודה באמת על הצרות שלי, אבל תעזור לי בזה".

הלכתי כמעט מדי יום לכותל. בכיתי שם ממש בדמעות, ולא היה אכפת לי שהסתכלו עלי. אנשים ניגשו אלי ושאלו בדאגה מה קרה. באותה תקופה הלכתי לצדיקים וציפיתי שהישועה תבוא רק מהם. יום אחד פניתי לרב מסוים בכותל ונישקתי את ידו. הוא צעק עלי. הרגשתי שהקב"ה אומר לי: "אל תחפש קיצורי דרך! רבנים זה חשוב, אבל העיקר זה הקשר שלך איתי!".

זה עורר אותי לתשובה. כשהייתי בבסיס התחלתי לתת שיעורים בנושאים כמו "מהי יהדות?", "מהי אהבה?", וכל דבר שיכול לעניין חילונים. פרטתי שטר כסף לעשרות אגורות וזיכיתי חיילים רבים במצוות צדקה. בהמשך שירתי ברבנות במשך חצי שנה בשירות קבע.

פעם, לקראת סוף השירות, התפלאתי לראות את אחי המתחזק צופה בטלוויזיה. הוא הסביר שיש ערוץ של שיעורי תורה במשך כל היום, שנקרא ערוץ הידברות. ראיתי הרצאה מרתקת של הרב פנגר, ומאז התחלתי לצפות בערוץ שעות על גבי שעות. ישבתי עם עט ודף, רשמתי והרגשתי שאני צובר ידע עצום. חשתי שכל רב נותן את המרב שלו. וחשבתי: אצבור את כל הכוחות האלה, ויהיה לי כוח עצום! ראיתי שהעצות שלהם, ובמיוחד של הרב פנגר, מתחילות לסדר לי את החיים. הבנתי את החיים הטובים, האידיאליים, את האושר.

פעם נפגשתי עם בחורה לשידוך, ולמרות שלא הייתה התאמה בינינו, התפעלתי מאוד לאן הגעתי: ב"ה, תראה עם איזה סוג של אנשים אתה נפגש! איזה יופי, איזו אמת, בלי שום משחקים! הרגשתי בן חורין. כעת אני לומד בישיבה בירושלים ומקווה להקים בית יהודי בקרוב.

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il