הלב הכי חשוב

מעשה באשה שבאה והתלוננה בפני הרב כי בעלה לא נותן לה את מה שמגיע לה. לא דואג ולא מעניק לה, ודבר זה גורם למתח בחיי הנישואין שלהם. הרב קרא לבעל ושאל אותו האם טענותיה של רעייתו צודקות.

"איני מבין על מה היא מדברת", מרים הבעל את גבות עיניו ומניף ידיו לצדדים. "אני נותן ונותן בלי סוף, והיא מצידה אומרת שאני לא נותן? היא מקבלת ממני הכל", ממשיך הבעל, "קניות, תכשיטים, כרטיס אשראי, ומה לא? זה נחשב שאני לא נותן?".

ואז אמרה האישה את משפט המחץ: "כן, הוא נותן. אבל לא מהלב". אכן, אנו יכולים להעניק לאשה בלי גבול אך לבסוף נגלה שכל ה´השקעה´ שלנו ירדה לטמיון. אין הערכה וגם לא אהבה. מדוע? כי צריך לדעת לא רק לתת, אלא בעיקר - איך לתת. כפי שכולם מבינים שלא מספיק להניח את המוצרים המיועדים לתבשיל בתוך הסיר ולבשל, אלא יש צורך לקלף, לברור, לחתוך, לערבב וכו´. רק אם אנו עושים את כל הפעולות כראוי נקבל מוצר מוגמר, אוכל טעים ומשובח.

 

העובדה שאנו נותנים ונותנים ללא הרגשת הלב, ללא חיוך, ללא מילת חיבה, דומה הדבר בדיוק לאותו אחד שהניח את כל מוצרי הגלם בסיר ורוטן למה אי אפשר לשבת ולאכול.

ה´חזון איש´ באיגרת לחתן כתב: "טבע שלה להתענג על חינה בעיניו ואליו עיניה נשואות על כן ישתדל להראות לה אהבה וקירוב ע"י ריבוי שיחה וריצוי". האשה - עיניה אל בעלה. מה יאמר? איך יגיב? יהיה לו טעים? הוא יהיה מופתע? וגם להיפך: הוא יכעס? אולי יהיה לו קשה? אני לא רוצה לאכזב אותו... זו דרכה של האשה. היא מרגישה אם הבעל רוצה ´לצאת ידי חובה´, או שהוא באמת מבין את צרכיה ונותן לה מכל הלב בתוספת מילת חיבה.

הדברים אמורים גם בכל הקשור לעזרה בבית. ישנם גברים שקשה להם לעזור במשק הבית, אך אם כבר החלטת לעזור – אנא עשה זאת בשמחה, באהבה, ולא חס וחלילה מתוך מאיסה או בחוסר חשק.

וכן האשה, אם הבעל מבקש כוס תה או צלחת מרק, הגישי לו בשמחה ללא הערות ומילים מיותרות. שמחי שאת מעניקה ודואגת לחצי השני שלך.

כאשר ננהג בצורה כזו האווירה בבית תשתנה לחלוטין, המריבות יגוועו והשלום ימלא את חלל הבית.