כלל ג': ניקוי הגוף מחומרי פסולת המצטברים בתוכו

כאשר מצטברת פסולת בגוף, הבעיה אינה רק בעצם ההצטברות המזהמת את מקום הימצאה, אלא גם בספיגה חלקית של פסולת הגורמת לזיהום מערכות שונות בכל הגוף ולנזקים מצטברים שונים. לפיכך יש להקפיד על פעולת מעיים תקינה המפנה את הפסולת מן הגוף לפחות אחת ליום. לרוב חשיבות הדבר כתב הרמב"ם בספר המדע:[1]

"לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו, ויהיה קרוב לשלשול מעט. וזה כלל גדול ברפואה: כל זמן שהרעי נמנע או יוצא בקושי, חולאים רעים באים".יש לציין כי השפעתה הרעה של העצירות אינה רק על בריאות הגוף אלא גם על רמת השמחה ומצב הרוח. לעיתים יכול האדם למצוא את עצמו חסר מנוחה ומגיב בכעס והתפרצויות כלפי כל מחדל קל של הנמצאים סביבו. ואינו יודע כי הלחץ הפנימי שבגופו, עקב עצירות, הוא הגורם המרכזי לחוסר המנוחה שלו. יפנה עצמו, ויקל לו ולסובביו.

כדי לסייע למעיים בפעולתם התקינה לנקיון הגוף יש להקפיד על שתיה מרובה. לעיתים שתיית כמה כוסות מים ברצף מסייעת למעיים ויש שדווקא מיץ אשכוליות טבעי או מיץ חמצמץ אחר הוא המסייע להם. גם מאכלים העשירים בסיבים כמו פירות וירקות או סובין ולחם מלא מפעילים את המעיים, מכיון שהסיבים אינם מתעכלים ומחייבים את המעיים לפולטם. תועלת הסיבים כפולה מאחר והם גם סופחים אליהם חומרים רעילים ומזיקים ומוציאים אותם עימהם החוצה. אולם אכילת סובין מחייבת שתיה מרובה. ללא כמות מספקת של נוזלים הם עלולים להוסיף עומס על הפסולת הקיימת במעיים ולהקשות על היציאה. גם שזיפים יבשים ומי שריית שזיפים יבשים מסייעים לפעולת המעיים. במקרים מיוחדים ניתן להיעזר בתרופות המיועדות לכך, אולם אין להרגיל את הגוף להסתייע בהם בקביעות. אך גם בעת הצורך יש להעדיף תרופות טבעיות על פני כימיות.

[1] רמב"ם, הלכות דעות, פרק ד, יג.