חינוך, לא פס ייצור

בבית אחד אפשר שיהיו שני אחים השונים בטבעם, כדוגמת יעקב ועשו, וכמו שכתוב (בראשית כה, כז): "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים". וכותב הרש"ר [רבי שמשון רפאל] הירש זצ"ל: "´ויגדלו הנערים´ – יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת.

"התפקיד היהודי הגדול הוא אחד ויחיד בעיקרו. אך דרכי הגשמתו – רבות ורב-גוניות, כריבוי תכונות האדם, וכרב-גוניות דרכי החיים. כאשר נקבצו בני יעקב לשמוע את ברכת אביהם, הוא בירך (בראשית מט, כח): ´איש אשר כברכתו ברך אותם´ – איש איש כסגולותיו המיוחדות לו, על מנת לכוון אותם אל התפקיד הגדול האחד – לשמור דרך ה´ לעשות צדקה ומשפט. ´חנוך לנער על פי דרכו´ – חנכהו למטרה הגדולה האחת, על פי דרכו המיוחדת לו, בהתאם לעתיד הצפוי לו על פי נטיותיו.

"המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי חיים, ומחנך אותם כאחד – לחיי לימוד ומחשבה – מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעיין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה לַיום שבו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים, ויחד עמם תעודת חיים גדולה שהכיר רק באופן חד צדדי, ובדרך שממנה מעצם טבעו הוא סולד" – עד כאן דברי הרש"ר הירש.

נמצא שאין להושיב את כל הילדים על ספסל לימודים אחד. כל ילד הוא עולם בפני עצמו, ואינו דומה לחברו. ומאחר שכל ילד הוא יחיד בין האישים, יש לנהוג עמו כפי כישוריו, טבעו ומזלו בלבד. ואם אין נוהגים כן – בתוך תוכו הוא חש מועקה ולחץ נפשי, ונרקמות אצלו תכניות שליליות לעתיד. אין ראשו מונח בלימודים, אלא כל מחשבתו כיצד להשתחרר מהלחץ שלוחצים אותו, ולפרוק את החינוך שכפו עליו. לעומת זאת, בחינוך המותאם למזלו וטבעו של הילד – יראו ההורים ברכה בעמלם, וכמו שכתוב: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה".