למה הגז בים שייך למדינת ישראל?

בשבועות האחרונים מתנהל ויכוח סוער סביב הדרך הראויה לחלק את הרווחים ממחצבי הגז שנמצאו במימיה הטריטוריאליים של מדינת ישראל. למה למדינה יש בכלל אמירה בנידון? מהיכן לקוח המונח 'מים טריטוריאליים'? לשם כך נצטרך להרחיק אל המאה ה-17, אז התווכחו בנושא זה ממש שני מלומדים נודעים בתחום החוק הבינלאומי: ג'ון סלדן מבריטניה והוגו גרוטיוס מהולנד.

(צילום: משה שי / פלאש 90)

הוגו גרוטיוס ההולנדי החזיק בעמדת 'חופש הים' – לים אין בעלים, גבולות, או ריבונות שחלה עליו. בריטניה, מגובה בג'ון סלדן, טענה לעומת זאת שיש גם יש גבולות ימיים ברורים לכל מדינה. המלומדים התבקשו להעלות את טיעוניהם על הכתב, וסלדן השתמש בציטוטים מהתנ"ך ומהתלמוד כדי להוכיח את התזה שלו. התנ"ך מתאר גבולות שעוברים בים, והתלמוד הירושלמי קובע כי ניתן למתוח קו דמיוני מגבולה הצפוני של ישראל אל גבולה הדרומי וכל הים שבתוך הקו הזה נחשב חלק מארץ ישראל. לפיכך, קבע סלדן, אין אלא להסיק שקיומם של מים טריטוריאליים הוא עובדה מבוססת שאין להתכחש אליה.

בהתאם לכך, קונספט 'המים הטריטוריאליים' התקבע בעיקר בזכות המקורות היהודיים. מקורות אלה הם שאחראים לכך שמדינת ישראל נמצאת במקום בו היא יכולה לשאת ולתת מול חברות מסחריות לגבי חלקה ברווחים ממחצבים שגילו– רק משום שהמחצבים נמצאים בגבולות ימה.