פיתוח האישיות
להתפלל לפרנסה זה טוב, אבל אולי הגיע הזמן גם לשלוח קורות חיים?
אם הכול נקבע מראש, האם יש טעם להתאמץ, לעבוד ולפעול כדי להשיג את מבוקשנו? או שמא מספיק שנשב על הספה ונחכה לנס?
- שירה פריאנטלמעקב
- ו' כסלו התשפ"ז||

יש בדיחה ישנה על אדם דתי שהתפלל כל יום לזכות בלוטו. אחרי שנים של תפילות הוא פונה לשמיים בכעס: "למה אתה לא עוזר לי?", ומשמיים עונים לו: "אני רוצה לעזור, אבל תמלא כבר טופס!"
זו אומנם בדיחה, אבל זו גם שאלה שמטרידה לא מעט אנשים - אם הכול נקבע מראש, מה הטעם להתאמץ? ישנן שתי גישות פופולריות לענות על כך, ויש את הגישה של היהדות.
הגישה הראשונה אומרת ש"הכול כתוב". מה שיהיה יהיה, אז למה לטרוח? בפועל זה מנתק בין מעשים לתוצאות, מוחק את הבחירה החופשית ומוביל את רוב האנשים לשבת על הספה ולחכות לנס. אבל כבר בגן עדן נאמר שהאדם נברא "לעבדה ולשמרה" (בראשית ב', טו), כלומר, לפעול ולא לחכות.
הגישה השנייה אומרת ש"הכול תלוי רק בך". תשקיע, תצליח, ואם נכשלת, פשוט לא השקעת מספיק. נשמע מעורר מוטיבציה, אבל יש לזה מחיר של לחץ, חרדה, תסכול ותחושת אשמה כשדברים לא מסתדרים. ויש גם סכנה נוספת, מי שמאמין שהכול בידיו עלול להרשות לעצמו לעגל פינות, ולהגיע גם לרמאות ולפגיעה באחרים.
לפי היהדות, התמונה מורכבת יותר. מצד אחד, הרבה מאוד נקבע מראש: תכונות, מצב כלכלי, הזיווג, אירועים גדולים ואפילו אירועים קטנים. חלק מזה נקבע עוד לפני הלידה, וחלק מתעדכן מדי שנה בראש השנה. מצד שני, חז"ל קבעו: "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" (ברכות לג ע"ב). כלומר, יש תחום אחד שבו האדם הוא הקובע, והוא הבחירה שלו בין טוב לרע.
הכל מכתוב, אבל צריך גם לעשותאז למה בכל זאת לעבוד?
על פי היהדות, ההשתדלות שלנו היא מסך שמכסה על השפע שיורד מלמעלה, ולא הגורם שמייצר אותו. ובכל זאת מצפים מאיתנו לפעול, ויש לכך 4 סיבות:
1. זה חלק מההסכם. "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג', יט). עבודה היא חלק מהחוזה.
2. זה מבחן אמונה. קל לומר "הפרנסה מהשמיים", אבל מה קורה כשהעסקה המשתלמת דורשת לעקוף את ההלכה? האוכל שאנחנו אוכלים (כשרות) והבגדים שאנחנו לובשים (צניעות, שעטנז) הם כולם מבחן באמונה. הקב"ה רוצה בני אדם עם רגליים על הקרקע, לא מלאכים.
3. מה שמרוויחים, מעריכים. מי שהכיר את בן זוגו אחרי שנים של שידוכים לא יתהה כל יום אם לא היה אפשר למצוא "משהו טוב יותר". הוא יודע שהשוק בחוץ לא מלא במציאות.
4. עולם של טבע, לא של ניסים. חז"ל דרשו שהמילה "עולם" באה מהמילה "העלם". הבורא מסתתר מאחורי הטבע, וכך נשמרת בחירה חופשית. אילו כל תפילה הייתה נענית בנס גלוי, לא היה מקום לאמונה.
חשוב לדעת שיש גם יוצאים מן הכלל, כמו צדיקים שהגיעו לביטחון מושלם בה', ויכולים להסתפק בתפילה ובעבודה רוחנית. אבל זו דרגה גבוהה, ולא תוכנית ברירת מחדל לכולנו.
כדי להבין איך זה עובד, נפנה רגע לפסיכולוגיה. החוקרים התווכחו במשך שנים אם מנת המשכל נקבעת מהגנטיקה או מהסביבה, והגיעו למסקנה שהגנטיקה קובעת את התקרה, והסביבה קובעת עד כמה אנחנו מגיעים קרוב לתקרה בפועל.
דמיינו שני ילדים. הראשון נולד עם פוטנציאל שכלי של 120, אבל גדל בסביבה שלא פיתחה אותו, ולכן הגיע רק ל-90. השני נולד עם פוטנציאל של 100, אבל קיבל חוגי העשרה, מורים פרטיים ועידוד, ומיצה את כל מה שהיה בו. במבחן התוצאה, מי שנולד עם פחות פוטנציאל סיים גבוה יותר, כי מיצה את מה שקיבל.
הרעיון דומה בשפע. לכל אחד יש תוכנית של שפע, שמחה, ביטחון עצמי, זוגיות, ילדים ושלווה. ההחלטה אם התוכנית תצא לפועל נשארת אצל הקב"ה, אבל הוא מתנהל איתנו לפי המעשים שלנו. כל בחירה טובה מרחיבה את הצינור, וכל עבירה יוצרת בו סתימה.
כמו מנהל שקבע מראש קריטריונים לעובד מצטיין ומחליט בסוף השנה מי יקבל העלאה. העובדים לא קובעים את ההחלטה, אבל הם בהחלט משפיעים עליה.
כך גם הקב"ה רוצה שנחיה. נשלח קורות חיים, נצא לשידוכים ונלך לרופא. מי שיושב על הספה וממתין לנס לא יראה את משאלתו מתגשמת, אלא אם הוא בדרגת צדיק בעל ביטחון מושלם. ההשתדלות היא ה"שליח" שמוציא לפועל את מה שכבר נקבע. ויותר מכך, בכוחנו להשפיע על ההחלטות שנקבעות עלינו. ככל שנרבה במעשים טובים, נעלה רוחנית ונתחזק, כך נגרום לכך שיירד עלינו יותר שפע טוב משמיים.