מישהו פגע בכבודנו? 5 דברים שחובות הלבבות מלמד על עלבון וענווה

מישהו אמר עלינו דבר פוגע בנוכחות אחרים. השיחה כבר הסתיימה, אבל אנחנו עדיין חושבים על מה שנאמר. למה הוא דיבר אליי כך? מדוע לא עניתי לו? ומה חושבים עליי האנשים ששמעו?

בספרו "חובות הלבבות", בשער הכניעה, רבנו בחיי אבן פקודה עוסק ביחסו של האדם לכבוד ולביקורת. הוא מסביר כיצד מידת הענווה נבחנת דווקא ברגעים שבהם אנחנו מרגישים צורך להגן על עצמנו או להוכיח לאחרים את ערכנו.

1. הכוח האמיתי מתגלה כשאפשר להחזיר פגיעה

רבנו בחיי מונה כמה סימנים שבהם ניכרת מידת הכניעה. אחד מהם הוא תגובתו של אדם בשעה שמבזים אותו: "בעת חוזק כעסו על מי שמבזה אותו בין במאמר בין במעשה, שאם ימשול ברוחו וימחל אחר היכולת להינקם".

המחבר מתאר אדם שנפגע ויש בידו אפשרות להשיב לפוגע. דווקא אז נבחנת מידת הענווה שלו: האם ינצל את כוחו כדי לנקום, או יצליח לשלוט בכעסו?

חבר אמר עלינו דבר מעליב, וכעבור זמן נודע לנו פרט מביך עליו. אפשר להתפתות לספר אותו לאחרים כדי להחזיר לו על הפגיעה. רבנו בחיי מלמד שהיכולת להימנע מנקמה, גם כאשר היא אפשרית, מעידה על מידת הכניעה. אפשר להבהיר לאדם שפגע בנו שהתנהגותו אינה מקובלת, בלי לנסות לפגוע בו בחזרה.

2. לא כל מחמאה צריכה לגרום לנו להתגאות

בפרק ד' עוסק רבנו בחיי בתגובה הראויה לשבח שאדם מקבל. הוא כותב: "כשישבחוהו במידותיו הטובות חייב להיכנע".

רבנו בחיי מזהיר מפני מצב שבו השבחים גורמים לאדם לשכוח את חסרונותיו ואת חובותיו כלפי הקב"ה. גם כאשר המחמאה מוצדקת, היא אינה מעידה שהגענו לשלמות.

3. כשמעירים לנו על טעות, לא מחפשים תירוצים

בהמשך מתאר רבנו בחיי כיצד ראוי לאדם לנהוג כאשר מזכירים מעשה רע שעשה: "ואם ייזכר ברעה שעשה יודה על נפשו בקיצורו ואל יחזר אחר אמתלאות להינקות ממנה ולזכות עצמו".

אדם ששומע ביקורת עלול למהר להסביר מדוע פעל כפי שפעל. לפעמים ההסברים מוצדקים, אבל לעיתים הם נועדו בעיקר להרחיק ממנו את האחריות. רבנו בחיי מביא כדוגמה את יהודה, שהודה בטעותו ואמר: "צדקה ממני" (בראשית ל"ח, כ"ו).

אם שכחנו התחייבות, פגענו באדם אחר או טעינו בהחלטה שקיבלנו, אפשר להודות בכך בלי להמציא הסברים שיציגו אותנו כמי שלא עשו דבר.

4. לא כל עלבון מחייב תגובה

רבנו בחיי מתייחס גם למקרה שבו אדם שומע דברים שליליים שאינם נכונים עליו. הוא מביא סיפור על אחד החסידים ששמע כי אדם אחר דיבר בגנותו. במקום להשיב לו בעלבון, שלח לו מתנה מפירות ארצו. החסיד הסביר שהדברים הרעים שנאמרו עליו נחשבים בעיניו כמתנה של זכויות, ולכן ביקש לגמול למי שדיבר עליו.

זהו תיאור של מדרגה גבוהה במיוחד. בחיי היומיום, כאשר אדם מפיץ עלינו מידע שקרי, ייתכן שנצטרך להעמיד דברים על דיוקם כדי למנוע פגיעה בשמנו הטוב או בזכויותינו. אולם כאשר מדובר בהערה מעליבה שאין לה השלכות נוספות, אפשר לשקול אם יש טעם להגיב. התגובה רק מאריכה את הוויכוח ומעניקה לו חשיבות גדולה יותר.

5. מותר לשמוח בהישגים, בלי להתנשא על אחרים

בפרק ט' מבחין רבנו בחיי בין גאווה פסולה לבין שמחה ראויה במעלות שהקב"ה העניק לאדם.

על הגאווה הפסולה הוא כותב שהיא עלולה לגרום לאדם "לבזות בני אדם ולגעל אותם ולספר בגנותם".לעומת זאת, כאשר אדם מכיר בכך שחכמתו ומעשיו הטובים הם מתנות מהבורא, השמחה בהם יכולה לעורר אותו להוסיף בעבודת ה' ולהיטיב לאחרים.רבנו בחיי מתאר אדם כזה כמי שמשתדל "לשמוח בחבריו ולחוס על כבודם".

אדם זכה לקידום בעבודה בזכות כישוריו. הוא רשאי לשמוח בהצלחתו ולהעריך את המאמץ שהשקיע, אך עליו להיזהר שלא להתייחס בזלזול לעמיתיו או לחשוב שהצלחתו הופכת אותו לטוב מהם.

לפי רבנו בחיי, ההכרה במעלות שקיבלנו צריכה לעורר הכרת הטוב כלפי הקב"ה ורצון להמשיך להשתפר, ולא תחושת עליונות.

הרב יגאל כהן - איך להתחזק במידת הענווה כדי למשוך שפע מהשמיים? צפו