אל תנסו לחבק את העצים: ברוכים הבאים ליער האבן של מדגסקר

בתמונות מרחוק הוא נראה כמו יער אפור וצפוף. כשמתקרבים מגלים כי מדובר בסלעים זקופים וחדים, שביניהם נוצרו סדקים עמוקים ומעברים צרים.

האתר צינגי דה במרהה נמצא במערב מדגסקר. בין הסלעים גדלה צמחייה, ובמקומות הנמוכים מסתתרים גם יערות.

איך הנוף המיוחד נוצר?

שכבות הגיר נוצרו ממשקעים שהצטברו בקרקעית הים שכיסה בעבר את האזור. בהמשך התרומם האזור, ושכבות הגיר נחשפו מעל פני המים.

מי הגשמים חלחלו אל תוך הסדקים שבסלע, המסו את הגיר בהדרגה והרחיבו את המרווחים בין גושי הסלע. מתחת לפני הקרקע המסו מי התהום את הגיר ויצרו חללים ומערות. במקומות שבהם קרסו תקרות המערות, נפתחו מעברים וקניונים בין מגדלי האבן.

אבן גיר נראית קשה ועמידה, אבל היא עשויה להתמוסס לאט במים חומציים. מי הגשם קולטים פחמן דו-חמצני מהאוויר ומהקרקע, וכך נעשים חומציים במידה שמאפשרת להם להמיס בהדרגה את הגיר.

המים חודרים לסדק קטן, ממיסים חלק מהחומר ומרחיבים את הפתח. כשהתהליך חוזר שוב ושוב לאורך זמן, הסדקים מתרחבים ויוצרים מעברים וחללים קטנים גדלים למערות. נוף שנוצר בדרך הזאת נקרא נוף קארסטי. 

אתם לא רואים הכל

אחת ההפתעות במקום היא ההבדל בין ראשי הסלעים לבין מה שנמצא מתחתיהם. החלקים העליונים חשופים לשמש, ויש בהם צמחייה שמותאמת ליובש. בתוך שקעים, קניונים ואזורים מוגנים מתקיימים תנאים אחרים, ובהם גם צמחייה צפופה הזקוקה ליותר לחות.

רשות הפארקים של מדגסקר מתארת את האזור כשילוב של יער יבש, צמחייה ירוקה במקומות לחים ושמורים, שיחים עמידים ליובש ומעברים תת-קרקעיים עם זרימות מים עונתיות או קבועות.

כלומר, לא מדובר במשטח שמלא רק באבנים, אלא בכמה סביבות חיים שונות. כך למשל, צמח שיכול להתקיים במקום מוצל ולח אינו זקוק לאותן תכונות כמו צמח שגדל על סלע חשוף לשמש.

מי חי באזור?

למטיילים קשה לפלס דרך בין חודי הסלע, אבל לסיפאקה דקן, למור בעל פרווה לבנה ופנים כהות, יש דרך משלו לנוע ביניהם. הוא מדלג ממגדל אבן אחד למשנהו ונאחז היטב בסלע כשהוא נוחת. בין עצי היער מוצאים הלמורים עלים ופירות למאכל. ברחבי הפארק חיים גם עופות ומיני זוחלים, ובהם זיקיות ושממיות.

אפשר לטייל בתוך המבוך?

בחלקו הדרומי של המתחם נמצא פארק לאומי ובו מסלולי ביקור השונים זה מזה. חלקם עוברים במעברים ובקניונים, ואחרים כוללים טיפוס, נקודות תצפית וגשרים תלויים. חלק מהמסלולים נחשבים למאתגרים וספורטיביים. החלק הצפוני של האתר מוגן ומוכרז כשמורת טבע. שמורת צינגי דה במרהה הוכרה כאתר מורשת עולמית ב־1999. ב-2023 הורחב אתר המורשת, וכיום היא חלק מאתר רחב יותר בשם "היערות היבשים של אנדרפנה".