שחררי אחותי: 3 עצות מהיהדות שיצילו אותך מקנאה ותסכול

יום שלישי, 21:40. הילדים סוף סוף במיטות, המטבח עדיין לא מסודר בעליל, על הרצפה חלקים של לגו ובובות זרוקות, והספה... קוראת לי בשמי. אני יכולה לשבת ולהירגע מהיום שעבר עליי, אבל אני בוחרת לבדוק בטלפון כמה הודעות. אז יש את העדכונים בוואטסאפ של הקבוצה של הגן, יש תמונה שמישהי שלחה לי של שולחן השבת (המושלם) שלה, ואז עולה איזה סטטוס של מכרה רחוקה מחופשה, שהעלתה תמונה עם ילדים בלבוש תואם, ואף אחד מהם לא בוכה... ואני, שרק לפני רגע הרגשתי איך אני מתמסרת לספה וקוראת איזה ספר טוב, מרגישה שמשהו בחזה שלי מתכווץ.

אבל איך? אני מתפקדת ברוב הימים כסופר-וומן. רצה ממקום למקום, מתמרנת בין עבודה למשפחה, מבשלת אוכל מזין ומתחזקת זוגיות מכילה. אז איך זה שאני מרגישה קצת קנאה, קצת תסכול והרבה מאוד כעס?

שלמה המלך ניסח את זה כך: "חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" (משלי י"ד, ל'). לב רגוע הוא לב ללא משקעים או מחשבות רעות. קנאה, לעומת זאת, מכרסמת בנו מבפנים. היא אפילו גורמת לרקב עצמות. ובכל פעם שאני חושבת איזה כיף לה, איזה בית גדול יש לה, איזה בעל טוב יש וכמה כסף יש לה, הלב שלי מתכווץ. ואני לא רוצה לב מכווץ, אני רוצה לב מרפא. אבל איך עושים את זה? הנה כמה עצות מהמקורות.

מה ששלה - שלה

שחררי, אחותי

רוב החרדות שלנו נולדות מהאשליה שאם רק נחשוב מספיק, נתכנן מספיק ונדאג מספיק, נצליח לשלוט בהכול. בעתיד הילדים, ביציבות הכלכלית, בתוכניות שהשתבשו ובתרחישים שהראש מצייר בשלוש בלילה כשאת לא מצליחה לישון. התוצאה היא לב מכווץ ומחשבות שרצות במהירות האור.

אבל כנשים יהודיות יש לנו את ההוראה "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ" (תהילים נ"ה, כ"ג), או במילים אחרות: שחררי, אחותי. לא כל העולם יושב על הכתפיים שלך ולא על הכול את יכולה לשלוט. זה לא אומר שאת צריכה לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהשם יפתור לך את הבעיות. תעשי את ההשתדלות, אבל תזכרי שהתוצאה הסופית היא בידי שמיים. האחריות שלנו היא להשתדל כמיטב יכולתנו. ההבנה שיש אבא שמנהל את העולם מתוך השגחה פרטית יכולה לתת לך רוגע ששום ציפרלקס לא יכול.

מה ששלה שלה, ומה ששלך שלך

ההשוואה היא לב כל הבעיות. כמה פעמים חשבתי לעצמי איך הבית שלה כל כך מתוקתק, בלי לדעת עם איזה ניסיונות היא מתמודדת בעצמה. כמה פעמים הנחתי שהדרך שלה קלה יותר ותהיתי למה אצלי זה כל כך קשה.

אחותי, מה ששלה שלה. את לא יודעת עם איזה דברים היא מתמודדת ומהן נקודות החולשה שלה. לה יש את שלה, ולך יש את שלך, אז תגידי תודה. תגידי תודה על הקשיים שלך, כי הם שלך, והם קשורים למסלול הייחודי שלך בעולם. כל קושי בא להעלות אותך מדרגה, לא כולם מתמודדים עם אותם דברים. יש נשים שמתמודדות עם עודף משקל, יש שמתקשות בתחום הזוגיות, יש נשים שמשתוקקות לילדים ולא מצליחות. אל תסתכלי רק על תחום אחד שהולך לחברה שלך, תסתכלי על כל המכלול. יכול להיות שהבית שלה מתוקתק, אבל הלב מפוזר.

הרמח"ל אומר שלכל אדם יש תפקיד ייחודי בעולם, המותאם אך ורק לו, לנשמה שלו, למידותיו ולנתונים שקיבל. הכלים שבידינו נבחרו עבור המשימה שלנו, ולא עבור משימה של מישהי אחרת. כשמסתכלים על זה כך, ההשוואה מאבדת את משמעותה.

תהיי חכמה, לא צודקת

מלמדים אותנו לעמוד על שלנו בכל מחיר, להוכיח שאנחנו צודקות ולא לוותר על שום זכות. אבל מה אנחנו מרוויחות מהצדק הזה? לפעמים זה בא על חשבון שלום בית, ולפעמים זה עולה לנו בכעסים שמצטברים עד הפיצוץ הגדול.

המשנה באבות שואלת: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". ויתור בנקודה שבה קל להיכנס לוויכוח הוא דווקא הוכחה לעוצמה. מי שמוותרת למען השלום או למען הזולת לא מפסידה כלום. היא משחררת את עצמה ממטען רגשי כבד. יותר מכך, מי שבוחרת בדרכי שלום יכולה לסמוך על כך שהקב"ה אינו נשאר חייב.

חשוב לי לציין שויתור כזה אינו נחשב כניעה או מחיקה של הצרכים שלך. יש מצבים שבהם נכון להציב גבול ברור. הוויתור שעליו מדובר הוא על ה"צדקתי" שאנחנו כל כך אוהבות, ולא על כבודך.