חודש כסלו בקבלה ובאסטרולוגיה

מזל חודש כסלו הוא קשת. האות המיוחסת לו בספר יצירה היא סמ"ך, ופעולת הגוף הנקשרת אליו היא השינה. בספרי החסידות מצטרף אליהם האור הגנוז, שממנו מתגלה הארה בנרות חנוכה.

ספר יצירה מתאר הקבלה בין שלושה תחומים: עולם, שנה ונפש. העולם הוא מרחב הבריאה, השנה היא סדר הזמנים, והנפש היא האדם וכוחותיו. שנים עשר המזלות, שנים עשר החודשים וכוחות האדם מופיעים בתוך מערכת משותפת.

בפרק החמישי נאמר "המליך אות ס' בשינה" (נוסח הגר"א), ובהמשך נקשרים אליה "קשת בעולם וכסלו בשנה".

הקשר שבין כסלו לשינה מורגש אצלנו היטב בעונת החורף. הלילה תופס חלק גדול יותר מהיממה, והבית נעשה מקום מרכזי יותר בחיי האדם. בתוך הסדר הזה מפנה ספר יצירה את תשומת הלב לכוח המלווה את האדם מדי יום, בשעה שהוא מניח את מלאכתו ועוצם את עיניו.

השינה מבטאת הישענות על הבורא, "בידך אפקיד רוחי". במשך היום האדם פועל, משגיח, מתכנן ומגיב. בלילה הוא מפקיד את עצמו לשמירה ומתחדש לקראת היום הבא. השינה דורשת את מידת הביטחון, ככתוב בספר משלי "אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך", ובהמשך: "כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד" (משלי ג', כ"ד–כ"ו). חכמים דקדקו את המילה "בכסלך", שהיא קשורה לחודש כסלו, החודש בו אנו ישנים שינה עמוקה תחת השמיכה החמה.

יש קשר רמוז בין האות ס' לבין השינה, והוא החלום, שהינו אחד משישים בנבואה, כך שמעלת השינה היא חלום שיש בו תוכן אמיתי. מהצד השני אמרו חז"ל (ברכות נז ע"ב) גם שהשינה אחד משישים במיתה, ולכן המספר ס' מבטא רעיונות מרכזיים בשינה.

מעניין שבחודש כסלו אנו קוראים בתורה על שורה של חלומות: חלום הסולם של יעקב, חלומות יוסף וחלומות שרי פרעה. סמיכותם משתלבת היטב בהתבוננות על חודש השינה. אצל יעקב, הלינה בדרך מתחברת לנבואה, ונעשית למעמד של הבטחה אלוקית. אצל יוסף, החלומות מלווים את תחילת דרכו ואת המעבר אל עתידו. ואילו אצל שר האופים, החלום שהיה אחד משישים במיתה, נהפך אכן למיתה.

חודש כסלו הוא שיא החורף. זה זמן שבו אנחנו לא יכולים לעשות הרבה בחוץ, אבל אנחנו יכולים לתכנן ולחלום. כאשר שוככים הדי הרעמים, אנחנו יכולים להגשים את חלומותינו לטובה.

סמלו המפורסם יותר של כסלו הוא הקשת. הקשת גם היא אחת מסמלי הגשם. הגשם יורה על האדמה כחץ (ולכן נקרא "היורה"), ותליית הקשת היא סימן להפסקת יריית החצים, להימנעות מגשמים מזיקים ומהמבול. כפי שמפרש הרמב"ן (בראשית ט', י"ב), הקשת בענן נראית כקשת המופנית בדרך של שלום, ומזכיר את מנהג הלוחמים להפוך את קשתם כאשר הם קוראים לשלום. ולכן גם הקשת מתחברת לעניין הביטחון: העולם ישן תחת מעטה של עננים ואולי גם שלג, אבל יש לנו ביטחון בה' שהבטיח לנו שהגשמים לא יביאו חורבן אלא ברכה, זרע וקציר וקור וחום.

בסוף חודש כסלו, בימי החנוכה, מתווסף סמל שלישי: הנר. רבי צבי אלימלך מדינוב, בעל "בני יששכר" (ב"מאמרי כסלו טבת"), מקדיש מקום נרחב לביאור עניין האור הגנוז הקשור לחודש כסלו. הוא מביא את דברי המקובלים, שבאור נרות חנוכה מתגלית הארה מהאור הראשון, שנגנז בתורה. הוא מבאר כי שם החודש "כסלו" מתפרש גם "כס – לו", כי מספר הנרות המדליקים בחנוכה הוא שלושים ושש (לא כולל השמשים). האור הגנוז מכוסה, אבל ניצוץ ממנו יוצא דרך ל"ו הנרות.

הנרות קשורים למאבק על התורה. היוונים ביקשו להשכיח את התורה, ובישועה התגלתה הארתה. הנס שבמנורה נעשה ביטוי לניצחון אור התורה ולכוחו להוסיף ולהאיר לדורות.

בהמשך (מאמר שני, אות י"ג), הוא מבאר בזאת את שיטת בית הלל, שיש להוסיף נר בכל לילה. תוספת האור מבטאת את התרחבות ההשגה: ככל שאדם מוסיף ימים של עסק בתורה, מתרבה האור המתגלה לו.

במאמר השלישי מוסיף בעל "בני יששכר" שההארה הזאת מעניקה לישראל חיזוק גם לאחר הפסקת הנבואה. שכן חנוכה הוא כוח תורה שבעל פה, כוח תקנת חכמים, ולכן ישנו גילוי של אור הגנוז בתורה, המאיר בכל שנה בימי חנוכה.