האם מותר לבקש כל דבר בתפילה?

ירושלים, לפני כ-2,200 שנה. שני האחים החשמונאים, הורקנוס ואריסטובולוס, נלחמים על השלטון. אריסטובולוס והכהנים שבצדו התבצרו בהר הבית, והורקנוס, בסיוע צבא ערבי, צר עליהם. חיילי הורקנוס מוצאים איש צדיק שהסתתר באזור מבודד, גוררים אותו אל המחנה ומבקשים ממנו בקשה אחת: שיתפלל לכישלון הנצורים. הם לא סתם בחרו בו. איש זה הוא חוני המעגל, שהתפלל בימי שמעון בן שטח להפסקת הבצורת ותפילתו נענתה מיד. אנשי הורקנוס רוצים שחוני יתפלל עליהם לניצחון, שיתבצע מיד.

חוני התפלל, אבל לא את מה שדרשו ממנו. לפי יוסף בן מתתיהו בספר "קדמוניות היהודים" (14, 2), אמר חוני ששני הצדדים במלחמה כולם עם ה', ולכן ביקש שלא יענה ה' לקללות שיאמרו אלה על אלה. אנשי הורקנוס הרגו את חוני המעגל בתגובה לדבריו, שלא תאמו את דרישתם (המהרש"א שואל מהמסופר בגמרא שחוני המעגל מת משום שלא מצא חברותא אחרי שנת שבעים שנה, ומתרץ כי באמת חוני נעלם כיוון שישן, אלא שסברו שהרגו אותו. מלבד זאת ישנה שיטה שהיו שני אנשים בשם חוני המעגל, סבא ונכד).

מעניין שדווקא הסיפור בגמרא על חוני עוסק כולו בצורה שבה נכון להתפלל. וכך מסופר (תענית ג', ח'): יצא רוב חודש אדר ולא ירדו גשמים, הלכו החכמים ופנו אל חוני: התפלל וירדו גשמים. התפלל ולא ירדו. עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר: ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.

התחילו גשמים מנטפים. אמר חוני: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות, שיחין ומערות. ירדו בזעף. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה. ירדו כתיקנם, עד שעלו העם מירושלים להר הבית מפני הגשם. שלוש פעמים נאלץ חוני לדייק את הבקשה: טפטוף היה מעט מדי, זעף היה יותר מדי.

עתה ביקשו ממנו: כשם שהתפללת שירדו, התפלל שילכו להם. לפי הגמרא (תענית כג ע"א) השיב חוני שמקובל בידו שאין מתפללים על רוב הטובה, ובכל זאת ביקש שיביאו לו פר הודאה. הכלל הזה מופיע גם במשנה עצמה: מתריעים על כל צרה שלא תבוא על הציבור, חוץ מרוב גשמים.

אחרי המעשה, שמעון בן שטח שלח לו: אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי. אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. הנידוי לא נגזר, והמשנה מסיימת בפסוק שהביא שמעון: "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך".

חוני המעגל, לפי מדרגתו, דיבר עם הקב"ה כמו נער צעיר לאביו, אבל שמעון בן שטח ראה בזה הנהגה שלא מתאימה לסתם אנשים.

אז איך מבקשים?

הגמרא בעבודה זרה (ז ע"ב) מביאה מחלוקת מתי לבקש: רבי אליעזר סבר לפני התפילה, רבי יהושע אחריה, וחכמים אמרו באמצע, בברכת שומע תפילה. כך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים קי"ט, א'). שם מבואר שאפשר לבקש בלשון יחיד או רבים, ואפילו על העתיד: שלא תחסר פרנסתו, שלא יחלו בני ביתו, שילדיו יהיו יראי שמיים.

אם הבקשה שייכת לברכה מסוימת, אפשר לבקש בה: מי שיש לו חולה מתפלל בברכת "רפאנו". בשלוש הברכות הראשונות ובשלוש האחרונות לא מבקשים צרכים, כי הן ברכות שבח (שולחן ערוך קי"ב, א'). הרמב"ם בהלכות תפילה (א', ב') מתאר את הסדר: שבח, אחר כך בקשת צרכים בבקשה ובתחינה, ואחר כך הודיה.

מותר לבקש גם על עושר. הגמרא (נדה ע ע"ב) שואלת מה יעשה אדם כדי להתעשר, ועונה: יעסוק במסחר ביושר ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו.

בשבת הכלל שונה. חכמים אסרו לשאול צרכים בשבת, ולכן הברכות האמצעיות בתפילת שבת מוחלפות בברכה אחת על קדושת היום. ואילו על מי שבסכנה זועקים גם בשבת.

אמנם יש בקשות שהמשנה מגדירה כתפילת שווא, כלומר תפילה שאין בה תועלת. המשנה בברכות (ט', ג') מונה שלוש כאלו: הצועק לשעבר; מי שאשתו מעוברת ואומר "יהי רצון שתלד אשתי זכר"; ומי שבא בדרך, שמע קול צווחה בעיר, ואומר "יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי" – בכל אחת מהן הדבר כבר נקבע: מה שאירע, אירע.

הדוגמה השנייה מורכבת יותר. הבבלי (ברכות ס ע"א) קובע שאפשר לבקש שהעובר יהיה זכר רק בארבעים הימים הראשונים להיריון, ואחר כך התפילה נחשבת תפילת שווא. הירושלמי מקל, ולדעתו תפילה כזו נחשבת תפילת שווא רק כשהאישה כבר יושבת על המשבר. השולחן ערוך (ר"ל, א') פסק כבבלי.

יש מקשים על הכלל הזה מהמעשה בלאה. מסופר במדרש שלאה אמרה ששנים עשר שבטים עתידים לצאת מיעקב, שישה שלה וארבעה של השפחות, הרי עשרה. ואם העובר זכר, לא תהיה רחל אחותה אפילו כאחת השפחות. מיד התפללה לאה עד שהעובר נהפך והיה לבת, וזוהי דינה בת לאה. והיישוב הוא שלאה, היה כוחה גדול בתפילה ובנבואה, ואין ללמוד ממנה לאדם רגיל.

דוגמה נוספת לזהירות בתפילה נמצאת בבבא מציעא (מב ע"א). מי שמדד את התבואה ורק אחר כך ביקש ברכה, תפילתו שווא, שהברכה אינה מצויה בדבר שנשקל, נמדד או נמנה, אלא בדבר הסמוי מן העין. מי שרוצה ברכה בתבואה, צריך לבקש אותה לפני שהוא מודד.

האם תפילת שווא אסורה? או שהיא סתם לא יעילה? אמנם לשון המשנה היא "הרי זו תפילת שווא", ולא "אסור". אך בספר "חפץ ה'" כתב שיש איסור להתפלל תפילת שווא.

אדם המתפלל במניין, עדיף שיוסיף את בקשותיו אחרי "יהיו לרצון" שבסוף העמידה, כדי שיוכל לענות לקדושה ולקדיש.