גוף ונפש
מחקר של 32 שנה: הילדים האלה היו בסיכון נמוך יותר לדיכאון כשהתבגרו
מחקר חדש האוסטרליה עקב אחרי משתתפים במשך יותר משלושה עשורים, והוא מצביע על כך שאנשים שעושים פעילות גופנית בילדותם גדלים טוב יותר מבחינה בריאותית
- יצחק איתןלמעקב
- ל' חשון התשפ"ז||

מחקר אוסטרלי חדש, שעקב אחרי משתתפים במשך יותר משלושה עשורים, מצביע על כך שעשיית כושר בילדות עשויה להיות קשורה גם לבריאות הנפש עשרות שנים מאוחר יותר.
החוקרים, ממכון מנזיס לחקר הרפואה באוניברסיטת טסמניה, השתמשו בנתונים של סקר כושר לאומי שנערך באוסטרליה ב-1985. בסקר נבדקו כ-8,500 תלמידים בגילאי 7 עד 15. הילדים רצו או הלכו 1.6 קילומטרים, קפצו למרחק, לחצו על מד כוח אחיזה, וחלקם עשו גם מבחן על אופני כושר. בין 2014 ל-2019, כשהמשתתפים היו כבר בני 36 עד 49, החוקרים פגשו כ-1,080 מהם שוב, ובדקו בריאיון מי מהם סבל במהלך חייו מדיכאון.
כ-17.6% מהמשתתפים פיתחו דיכאון בשלב כלשהו, נשים יותר מגברים. הממצא הבולט ביותר קשור לריצה: ילדים שרצו מהר יותר מרוב בני גילם היו בסיכון נמוך בכ-15% לפתח דיכאון כמבוגרים. הקשר היה חזק במיוחד בשנים הראשונות של המעקב. כושר אירובי שנמדד באופניים הראה כיוון דומה, ואילו קפיצה למרחק וכוח אחיזה לא נמצאו קשורים לדיכאון באופן עקבי. כלומר, נראה שדווקא הסיבולת, היכולת להתאמץ לאורך זמן, היא שעשויה לשחק תפקיד.
החוקרים מציעים כמה הסברים אפשריים. פעילות אירובית משחררת אנדורפינים ומגבירה ייצור של חומרים שתומכים בבריאות המוח, ועשויה לעזור בוויסות של דלקת ושל הורמון הלחץ. אבל ייתכן שיש גם צד רגשי וחברתי: ילד שמרגיש חזק בגופו בונה ביטחון עצמי, דימוי גוף טוב יותר וקשרים חברתיים סביב משחק וספורט.
יש גם מגבלות למחקר. מדובר במחקר תצפיתי, שמראה קשר ולא מוכיח שהכושר עצמו מונע דיכאון. רק אחד מכל שמונה ילדים מהסקר המקורי נשאר במחקר עד הסוף, והמשתתפים התבקשו להיזכר באירועים שקרו לאורך 30 שנה. גם מהממצאים לא הגיעו למובהקות סטטיסטית אחרי כל ההתאמות. אחת החוקרות הדגישה שהכושר הוא כנראה גורם אחד מתוך רבים, ומומחה חיצוני ובלתי תלוי טען שיש קשר אבל צריך להתייחס לכך בזהירות.