לומר "לא" בלי לומר "לא": איך מציבים גבולות בצורה נכונה?

הבת שלי בכיתה ח'. מכירות את השובבות המתוקה ששייכת כל כך לגיל הזה? התלהבות שיא, אנרגיות, חיי חברה תוססים, יצירתיות, קצת אומץ והרבה רעיונות...

באחד הימים, הבנות בכיתה בנו בזמן ההפסקה בחצר בית הספר מעין מתקן משחק פיראטי. הן היו מרוצות כל כך מהרעיון ומהיצירה שלהן, שמבחינתן השלב הבא היה, כמובן, לנסות אותו... המורה התורנית, שנחרדה מהרעיון המסוכן, שלחה אותן למשרד ההנהלה. לא עולים על מתקן שכזה בלי אישור המנהלת.

המנהלת שמעה את הבקשה וענתה בחיוך שובב: "כן, אני מרשה, רק תביאו לי אישור מהנדס...".

הן צחקו והרפו מהרעיון.

כשהבת שלי סיפרה לי את הסיפור הקטן הזה, נאלמתי דום. כמה חכמה יש בתשובה הזו. הרי פשוט כל כך להגיד "לא!", חד וחלק. "לא. זה מתקן מסוכן, זה לא בטיחותי, זו תעסוקה שלא הולמת בית ספר...". לא חסרות סיבות טובות. אבל במקום זה, כדרכה, היא מצאה דרך לענות כן. "כן, באישור מהנדס". כן עם חיוך, עם הומור, בלי לכבות את השמחה ובלי להפוך את הסיטואציה למאבק.

בעצם, היא אמרה "לא" בלי לומר "לא". וזה בעיניי שיעור גדול בהצבת גבולות.

לפעמים אנחנו חושבים שכדי שילד יבין שאסור, אנחנו חייבים לומר "לא!" בקול תקיף. אבל אפשר לשמור על הגבול גם בלי לשבור את האווירה. אפשר להיות ברורים בלי להיות קשים. אפשר לעצור התנהגות בלי לעצור את הילד עצמו.

הרי הילדות והנעורים מלאים באנרגיה, ביוזמות וברצון לנסות. לא כל רעיון שלהם צריך להפוך למלחמה. לפעמים התפקיד שלנו הוא לא לכבות את הרעיון, אלא לעזור להם להבין איפה עובר הגבול. וכשהגבול נאמר ברוגע, הילד לא חייב לבחור בין "להיכנע" לבין "להילחם". הוא יכול פשוט להבין: יש כאן משהו שאני רוצה מאוד, ויש כאן גבול שאני צריך לכבד.

במקום לומר "לא, אני לא מוכנה שתצאי, כי את חוזרת תמיד מאוחר", אפשר לומר: "כן. אני שמחה שאת יוצאת עם חברות ושיש לך כל כך הרבה חברה. אבל את שוכחת לחזור בזמן, וצריך קודם למצוא לזה פתרון".

במקום לומר "לא, עכשיו לא קונים את זה", אפשר לומר: "אני מבינה שממש התלהבת מזה. כן. זה באמת יפה, גם לי מתחשק. אבל כרגע אנחנו לא זקוקים לזה".

ה"כן" הזה לא מבטל את ההרגשה והרצון. הוא מאפשר לילד לשמוע את הגבול בלי להרגיש שכל מי שהוא וכל מה שהוא רוצה נדחה. ואולי זה אחד ההבדלים בין גבול שמייצר התנגדות, לבין גבול שמייצר הבנה: לא רק מה אנחנו אוסרים, אלא גם מה הילד שומע מאיתנו בתוך האיסור. האם הוא שומע "אני נגדך", או "אני איתך, ואני גם שומרת על הגבול"?

כי לפעמים הדרך שבה אנחנו אומרים את ה"לא" חשובה לא פחות מה"לא" עצמו.