הרבנית פנינה לשם

אנחנו רואים תמונה אחת ומרכיבים ממנה סיפור שלם. אנחנו לא באמת יודעים מה קורה בבית של האדם שממול. לא יודעים מה הוא סוחב. לא יודעים כמה הוא מתמודד

הן ממלאות את התפקידים המצופים מהן, מחייכות כשצריך, ואפילו מצליחות לעודד אחרים. אבל בתוך הלב הן מרגישות בודדות, לא מובנות ולעיתים גם שקופות

תינוק לא "בוכה סתם". בכי הוא מערכת תקשורת מתוחכמת שבונה אצל התינוק למידה עמוקה: האם מגיעים אלי? כמה מהר? האם אני לבד בזה?

הרמתי טלפון לאב, וברגישות ובהבנה אמיתית ביקשתי את רשותו לשלוח לו תמיכה כספית, ארוחות חמות ועזרה בבית, באופן זמני. עד שהאם תתחזק, בעזרת ה', ותחזור הביתה. הוא סירב בתוקף

שימו לב לפרדוקס. דווקא בזמן שדניאל זקוק לתמיכה גדולה יותר, לקשר קרוב יותר ולעזרה, המבוגרים סביבו מתייחסים אליו בקרירות ובנוקשות רבה יותר

לפעמים דווקא מי שעבר נפילות, שאלות ומאבקים – יוצא חזק יותר. הוא, בניגוד לרוב, לא פועל מתוך הרגל, לא מתוך מסגרת אוטומטית, אלא מתוך בחירה

ואני, אמא שלה, מביטה בה ולומדת. לומדת ממנה על כוחה של תפילה, על כוחה של מסירות, על אהבת ישראל תמימה וטהורה