בדיקה מגלה: מה עובר בראש של ילד שרואה עוגייה או ממתק?

כמה פעמים מצאתם את עצמכם קונים דגני בוקר צבעוניים, חטיפים ארוזים או מרק נמס רק כי הילדים ביקשו או כי זה פתרון מהיר ונוח? מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי היוקרתי JAMA Network Open, ובוצע על ידי חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) בהובלת פרופ' קתלין פייג', שופך אור חדש ומדאיג על הקשר הישיר שבין צריכת מזון מעובד לבין השינויים שחלים במוחם של ילדים – וכיצד אלו מתורגמים לעלייה במשקל ובאחוז השומן.

במחקר השתתפו 46 ילדים בני 7 עד 10, שבתחילת הדרך היו במשקל תקין לחלוטין. הילדים עברו סריקות MRI מתקדמות בזמן שהוצגו בפניהם תמונות של מאכלים מגרים שונים, כמו צ'יפס ועוגיות. במקביל, החוקרים ניתחו לעומק את הרגלי התזונה שלהם, מדדו את משקלם, היקף המותניים ואחוז השומן שלהם, וחזרו על שורה של בדיקות ומדידות מקיפות כעבור שנה.

הממצאים העלו תמונה ברורה: אצל ילדים שצרכו כמויות גבוהות יותר של מזונות מעובדים - כדוגמת דגני בוקר ממותקים, לחם ארוז, חטיפים תעשייתיים ומזונות מהירים – נרשמה פעילות מוחית עצימה וחזקה במיוחד ב"סטריאטום הגבי" (Dorsal Striatum) - אזור מרכזי במוח שאחראי באופן ישיר על תחושת הנאה ומוטיבציה לאכול. יתרה מכך, הילדים שהפגינו את התגובה המוחית החזקה ביותר לתמונות האוכל, הם אלו שרשמו את העלייה המשמעותית ביותר במשקל ובאחוז השומן במהלך אותה שנה.

כאשר ניתחו החוקרים את הנתונים סטטיסטית ונטרלו את גורם התגובה המוחית, התברר כי הקשר הישיר בין אכילת המזון המעובד לעלייה במדד מסת הגוף (BMI) נחלש בכ-31%, ואילו הקשר לאחוז השומן נחלש בלא פחות מ-44%. המשמעות המדעית היא שהתגובה העצבית במוח מהווה גורם מתווך משמעותי, כלומר היא מסבירה חלק נכבד מהקשר שבין צריכת המזון התעשייתי לבין ההשמנה.

פרופ' פייג' מדגישה כי בגילאי הילדות המוח עדיין נמצא בשלבי התפתחות קריטיים, והרגלי התזונה וההעדפות הקולינריות של האדם עדיין נבנים ומעוצבים. בשל גמישות זו, התערבות מוקדמת עשויה לשנות את התמונה מקצה לקצה. לצד זאת, החוקרים מציינים בזהירות הראויה כי מדובר במחקר תצפיתי בהיקף קטן שאינו מוכיח באופן מוחלט שהמזון עצמו שינה פיזית את מבנה המוח. הוא בהחלט מצביע על קשר שדורש מחקרי המשך.