"הרחובות בוערים, והיהודים בלב הסערה": האם צרפת לפני גל העזיבה הגדול בתולדותיה?

התמונות המטלטלות מרחובות פריז – ההרס, הוונדליזם, החנויות השרופות וההמון המשתולל – הותירו את העולם בהלם. אך עבור יהודי צרפת, הלהבות ברחובות אינן רק מחאה חברתית או פוליטית, אלא תמרור אזהרה בוער ואיום ישיר על עתידם.

"מלכתחילה, ההפגנות שאנו רואים ברחובות כלל לא אמורות להיות קשורות ליהודים", מקדים ומסביר אריאל קנדל, מנכ"ל עמותת "קעליטה", ארגון הגג של עולי צרפת בישראל. "אלו הן מחאות של סטודנטים וצעירים, בעיקר בני מיעוטים, שבסוף כל הפגנה הורסים את פריז ואת צרפת. יש כאלו שיגידו שהם עושים זאת להנאתם. יש שיסבירו שהכל קשור לבחירות שעומדות להתקיים בחודש מאי: השמאל הקיצוני מנסה להשתלט על האירוע כדי להשלים פער של 400 אלף קולות, לאחר שבבחירות הקודמות לא עלה בידו להגיע לסבב השני. כעת הם מנסים לרכוב על מאורעות השבעה באוקטובר כדי להשיג את הקולות הללו, ומכאן מגיע השיוך לישראל".

"חוששים לחייהם"

מה הקשר בין הבחירות בצרפת לבין מה שקורה בארץ?

קנדל מבהיר: "כמובן שמי שעושה את זה הוא האסלאם הקיצוני – צעירים אסלאמיים קיצוניים שמתגוררים בצרפת, ועוד הרבה אנשים שטוענים שזהו ניסוי מקדים לבחירות. בהתחשב בכך שלפי כל המדגמים בצרפת – שבניגוד לישראל הם מדויקים ולא טעו מעולם לאורך כל ההיסטוריה – נראה שנציגת הימין הולכת להפוך ללא ספק לנשיאה הבאה של צרפת. כמובן שהפחד הגדול הוא מפני התגובה של 15 מיליון המוסלמים לסיפור הזה. אם וכאשר הם יחליטו לצאת לרחובות – לא במשך שבועיים-שלושה כמו עכשיו, אלא במשך חודשים שלמים, כשהם מצויים בלחץ ומוכנים להפגין עד אינסוף – היהודים יהיו הראשונים שייפגעו.

"חשוב לי להדגיש שלא רק אני מתריע מפני כך, אלא גם מנכ"ל הקהילה התריע. בעיתונים הקהילתיים בצרפת עוסקים בכך בכתבות הראשיות, והנושא עולה כל הזמן לתקשורת. נראה שאין משפחה יהודייה אחת בצרפת שלא מדברת על עלייה. התחושה היא שאי אפשר להימלט מזה".

אתה חושב שההיסטריה מוצדקת?

"כן. התסריט לצערי מאוד פסימי. צריכים להבין שאם כיום רוצים לפגוע באתרים יהודיים, אין צורך להגיע לבתי כנסת או למתנ"סים – רק בפריז יש כ-200 מסעדות כשרות, והן מטרה פשוטה מאוד להתנכלויות. הטכנולוגיה גם היא עלולה להיות לרעתנו, שכן אנשים ממש מפחדים שיפרצו להם לבית. הם אומרים: כל הכתובות, טלפונים והקודים של הבית ידועים וחשופים דרך שליחים של וולט ונותני שירותים נוספים; אם מחליטים לפרוץ – עושים זאת בקלות. והם צודקים".

"זה לא ייגמר ביום אחד"

קנדל עובר לדבר במספרים: "במהלך שנת 2026 עלו לארץ 4,200 עולים מצרפת, ועדיין לא סיימנו את השנה. זהו מספר הגדול ביותר מ-1,000 ממספר העולים מארה"ב, למרות שבארה"ב יש פי עשרה יותר יהודים מאשר בצרפת. ההערכה שלנו היא שבשנה הבאה נגיע ל-10,000 עולים".

זאת אומרת שיהדות צרפת עומדת להיגמר?

"קשה לומר זאת בפה מלא, בזמן שיש בצרפת עוד עשרות בתי כנסת, 25 תיכונים וכמעט 100 בתי ספר יהודיים – זה רחוק מלהיגמר ביום אחד. מצד שני, אני יכול להעיד אישית שכאשר אנו מקיימים בתקופה זו ירידי עלייה, נרשמות כ-4,000 משפחות – שזה לפי החישובים שלנו קרוב ל-20,000 נפשות.

"עד לפני מספר שנים היה מקובל לטעון שבצרפת יש 200 אלף יהודים קהילתיים. בעשור האחרון שליש מהם עלו לארץ, מה שאומר שאנו עומדים כיום על פחות מ-150 אלף. אם בשנתיים הבאות יגיעו לארץ כ-50 אלף מהם, נישאר עם פחות ממחצית ממה שהיה, והמספר ימשיך לקטון. יהדות צרפת לא תיגמר, אך מספרם של היהודים ללא ספק יצטמצם".

ומה מונע מכולם לארוז ולעלות?

"מדובר כמובן בצעד לא פשוט שדורש הרבה מאוד ויתורים", מבהיר קנדל. "המדיניות הסוציאלית בצרפת חזקה משמעותית מזו שבארץ: טיפולי השיניים ניתנים שם בחינם, משקפיים ניתנים בחינם, וכך גם הלימודים באוניברסיטה. אם עבדת בצרפת במשך שנתיים, אתה זכאי לצאת לאבטלה למשך שנתיים ולקבל 80% מהמשכורת. לכל העובדים יש חמישה שבועות חופשה בשנה, ורשימת הזכויות עוד ארוכה. באמת לא קל לעזוב הכל.

"לכן יש צורך לעשות מאמץ גדול יותר מאי פעם כדי לאפשר לעשרות אלפי העולים החדשים להגיע לישראל. כי בלי זה הם פשוט לא יקפצו למים, ונפספס את ההזדמנות לעזור להם".

"אין להם לאן ללכת"

מהן האופציות שעומדות בפניהם מלבד עלייה לארץ?

"האמת היא שכיום אין הרבה אופציות. המדיניות במדינות האחרות באירופה אף היא אנטישמית, ואין טעם להחליף אנטישמיות אחת באנטישמיות אחרת. המעבר לבריטניה, שפעם היה נפוץ בקרב יהודי צרפת, כבר אינו רלוונטי; גם אוסטרליה ודרום אפריקה אינן מופיעות עוד ברשימה. מיאמי שבארה"ב יכולה להתאים בחלק מהמקרים, אך רק לאלו שיש להם כסף וכמובן גם גרין קארד, מה שאומר בעיקר צעירים ועשירים. משפחות עם ילדים לא יוכלו להסתדר עם מהלך כזה, והאופציה היחידה שיש להן היא לעלות לישראל.

"מצד שני, בגלל שזה צעד מאוד קשה – צריך לעודד אותם, ובלי תוכנית מקיפה של מדינת ישראל הם לא יגיעו. אני לא חושב שהמדינה יכולה להבטיח להם מה שיש בצרפת, כי זה בלתי אפשרי, אבל חייבים לחשוב על עזרה מכל הבחינות האפשריות. יש לדאוג למעטפת בתחום התעסוקה, החינוך, הקלה על הבירוקרטיה, מציאת שיוך בקהילות, וכמובן גם דיור. פעילויות כמו השתתפות בשכר דירה בשנה הראשונה, או דאגה לחינוך – כדי למנוע מצבים של נוער נושר שמדאיגים כיום מאוד את המשפחות שעולות לארץ – זו כבר תוכל להיות עזרה גדולה.

"לדעתי נושא החינוך הוא האתגר הגדול ביותר, שכן בצרפת הלימודים נמשכים עד שעות אחר הצהריים, וכשהילדים חוזרים הביתה כבר גשום בחוץ, כך שהם כמעט לא מסתובבים ברחובות. בארץ, לעומת זאת, המסגרות מסתיימות מוקדם, והם עלולים להפוך מהר מאוד לנוער בסיכון. יש צורך דחוף בתוכניות ייעודיות עבורם. נראה מה יהיה כשתקום ממשלה, ואם הנושא הזה יהיה על סדר היום, אבל דבר אחד ברור: עם כל הבלגן בצרפת, ובעיקר הבלגן שצפוי להתרחש שם בעוד כמה חודשים – ממשלת ישראל לא תוכל להתעלם מהסיפור הזה".

אתה אופטימי? נראה לך שיש מי שחושב על כך?

"בהחלט כן. אני עוסק כבר שנים רבות בתחום, וזו הפעם הראשונה שאני באמת אופטימי ומאמין שיש למדינת ישראל הכוחות כדי לסייע לעולים החדשים, לקלוט אותם כפי שצריך ולהבין את המציאות שעוברת עליהם. ישנם גופים שיכולים לחולל שינוי של ממש, ולהקים יחד תוכנית לאומית כדי להביא לכאן בשנים הקרובות 50 אלף עולים לפחות".